לכל אוהד כדורגל יש רגעים שהוא נוצר בליבו ונצרבים במוחו עד סוף ימי חייו. תמונות שמלוות אותו לאורך שנים והוא מתקשה להפסיק לראות אותן בדימיונו. הדקה ה-92 בטדי בשבת האחרונה הוא רגע כזה. האמת? אני לא לגמרי זוכר מה בדיוק הלך שם כי הראש שלי לא היה במקום, אבל אני רואה שוב ושוב את הכדור מתגלגל לרגליים של ערן זהבי שבועט עם הלב וסוגר ענין.
מכל השחקנים שהיו על הדשא, ברגע הזה, כאוהד, אתה חושב על שחקנים אחרים שהיית רוצה שהכדור יפול לרגליים שלהם. שכטר, ורמוט אולי אפילו ידין אבל בטח לא זהבי. בדיעבד אני כל כך שמח שזה לא קרה כמו שאני ציפיתי.
ערן זהבי הוא ילד של הפועל תל אביב שהיכולת הטובה שלו הלכה לאיבוד קצת בעונה הגדולה שבה דה סילבה שולט מאחור, ורמוט המלך באמצע ושכטר בתפקיד המוציא לפועל. האוהדים ממשיכים להתרגש מהביצועים של ורמוט ושוכחים קצת את זהבי. הגול הזה בטדי עשה צדק מכל כיוון אפשרי.
זהבי היה האיש הנכון במקום הנכון ולא רק אצלי הרגע הזה נצרב לנצח. הרגע הזה שיישאר לנצח אצל זהבי בראש, אצלי ואצל עוד רבים אחרים. ובכלל, לראות את הילד של הפועל עושה את זה - זה מרגיש הרבה יותר טוב.
 |
| ערן זהבי חוגג את שער האליפות בטדי. והוא עוד רצה לוותר על זה (גיא בן זיו) |
|
יום אחרי הדרבי המאופס ויומיים ימים לפני גמר הגביע, פגשתי את ערן זהבי באירוע משפחתי. עם ראש באדמה הוא אמר: "אני מוכן לוותר על הגביע ומוכן לוותר על מענק האליפות. אני רק רוצה את האליפות בחזרה". אז הנה ילד, לא רק שלא צריך לוותר על כלום, אתה בעצמך הבאת את זה. שני בישולים בגמר הגביע - ויש גביע. שער בדקה ה-92 בטדי - ויש אליפות.
החשיבות של ערן זהבי בהפועל תל אביב השנה לא נופלת מאף אחד אחר. נכון שהמספרים של ורמוט, שכטר, ידין, אניימה ודה סילבה מרשימים, אבל זהבי היה חלק בלתי נפרד ומשמעותי בדאבל הזה. הגול הזה רק הוכיח את זה. כשלאניימה "רעדו הרגליים" לפני הפנדל, לזהבי היה את כל הכוח לקרוע את הרשת של הרוש.
 |
| הפועל תל אביב אלופה. באנו רק להגיד תודה (גיא בן זיו) |
|
בכלל לא רציתי להיות בטדי בשבת. חבר גרר אותי ואני מודה שאם הוא לא היה מצליח לעשות את זה, לא הייתי סולח לו ולעצמי לעולם. כשאמרתי לו שאני לא מאמין שזה אפשרי הוא ענה רק שאנחנו צריכים לבוא ולהגיד להם תודה על עונה גדולה.
צדק. אז הנה המקום לומר להם תודה ענקית. ל-וינסנט אניימה, ניל אברבנל, דני בונדר, דדי בן דיין, עומרי קנדה, גל שיש, דגלאס דה סילבה, יהודה חוטה, דניאל דה רידר, וואליד באדיר, גיל ורמוט, זוראב מנטשאשוילי, שי אבוטבול, רועי גורדנה, אביחי ידין, איתי שכטר, ויקטור מרעי, מהראן ללה, בויאן ורוצ'ינה. ולא לשכוח את סמואל יבואה, ביברס נאתכו, נמניה ווצ'יצ'ביץ' ומיכאל זנדברג שהחלו את הדרך.
הכתוב הינו טור דעה