יש בעל בית?

אפתח בגילוי נאות. ערב הקמפיין, וגם לפני המשחק הערב, חשבתי שזו טעות לתת לדודו גורש את אפודת השוער הפותח. לא משום שאינו השוער הטוב בישראל כרגע, כי על כך אין עוררין, אלא כי במבט לעתיד שווה בעיני לתת את המושכות לשוער צעיר שיצבור ניסיון, אפילו במחיר של טעויות.

אחרי התצוגה של דודו גורש הערב, בראשה עצירת הפנדל בתוספת הזמן, אין ספק שמגיעה לאלישע לוי מילה טובה על האמונה בשוער הוותיק, שבמו ידיו העניק לו ניצחון ראשון כמאמן הנבחרת. אך למרות שלוש הנקודות, שככל הנראה יהיו כל מה שנזכור מהמשחק בעוד כשבועיים-שלושה, צריך לשאול את עצמנו כיצד נזקקנו לנס מהנקודה הלבנה כדי לצאת עם ניצחון מול נבחרת נחותה אחרי יתרון כפול.

דודו גורש עוצר את הפנדל בדקה ה-94 (רויטרס)

תוצאת המחצית הראשונה היטיבה עימנו, שכן מעבר לשני השערים השחקנים של אלישע לוי כמעט ולא סיכנו את השער המקדוני, ומן העבר השני ניצלו בזכות החמצות מזעזעות, כולל זו של גוראן פאנדב, שבגיל 33 נראה הערב כמו צל חיוור של השחקן האדיר שקרע רשתות בלאציו ואינטר.

במחצית השנייה (שגם אותה, אגב, יכולנו לפתוח עם שער במתפרצת אלמלא אנוכיות של ערן זהבי) הנבחרת נראתה רע מאוד. מקדוניה, הנבחרת מהדרג החמישי למי ששכח, שלטה במרכז המגרש בצורה מוחלטת והעלימה מהמגרש לחלוטין את החבורה בלבן, וניכר היה שאין על המגרש 'בעל בית' שיחזיק בכדור, יאט את המשחק, וייצב את הספינה שמטלטלת מצד לצד.

בירם כיאל. חסרונו זעק לשמיים (עמרי שטיין)

ניתן רק לקוות שלקראת המשך הקמפיין (והקמפיינים הבאים) הנבחרת תמצא ברומטר בקישור. זה יכול להיות ביברס נאתכו, אולי בירם כיאל שחסרונו זעק לשמיים במחצית השנייה, או אולי דמות רעננה כמו למשל דור פרץ (שהיה מצוין בניצחון הנבחרת הצעירה). שוערים וותיקים או צעירים, חלוצים מהירים או גבוהים וחזקים, 4-4-2 או 4-3-3 - כל זה לא משנה, כי אם לא יימצא אחד כזה, נמשיך עוד שנים רבות לגרד נקודות בזכות ניסים כמו זה שקרה בסקופיה בדקה ה-94.

הכתוב הינו טור דעה.