חצי עונה טובה עם ניצחון ותיקו בדרבי החיפאי סיפקו לטל בנין ג'וב שכרגע לפחות נראה גדול עליו.
לפני חודש הכל היה נוצץ, רכש חדש ומרשים, הצהרות לעונה אירופית ומלחמה במאבקי צמרת. והנה כבר במשחק הרשמי הראשון, הבועה מתנפצת. קופס שנמצאת במקום לפני האחרון בליגה הפינית הראתה יכולת שבהחלט מתאימה למרכז טבלה בליגה שלנו. נכון, זה אמנם משחק ראשון, אבל יכולת כזו של שחקני נתניה לא באה בחשבון.
צמד הבלמים של בנין היו מתחת לכל ביקורת - ליאוניד קרופניק (עד עכשיו אני לא מבין איך יש לו תואר אליפות במדינת ישראל) והזר החדש דריוס פטרסייאק שכנראה היה עסוק בקיץ בבילויים במסעדות ולא באימונים.
|
טל בנין. ממש לא הבכורה לא פילל (יוסי ציפקיס) |
|
|
נקודת האור הראשונה אצל היהלומים הייתה הקהל המדהים שלא הפסיק לעודד משריקת הפתיחה וסיפק אווירה מופלאה במושבה. הנקודה השנייה היא ללא ספק הקשר יוסי שיבחון. מהרגע שהוא נכנס במקומו של איתי מנצור, יחסי הכוחות במרכז המגרש השתנו והתחלנו לראות את נתניה קצת יותר מחזיקה בכדור. שיבחון קצר גם את הפירות לפחות מבחינתו עם שער יפהפה.
בני יהודה ניצחה קבוצה מארמניה ביום בינוני כאשר שני מהלכים טובים הספיקו לה. דינו אנדלובו ופדרו גלבאן הם בדיוק ההבדל בין נתניה לבני יהודה, יכולת הזרים.
|
גלבאן חוגג. יחי ההבדל הגדול (חגי ניזרי) |
|
|
אה כן, יש עוד הבדל קטן בין שתי הנציגות שלנו בערב הזה, דרור קשטן. ראינו את פערי האיכות בין המאמנים הצעירים שלנו לבין דור הוותיקים. איך שלא נסתכל על זה, שום תירוץ לא יוכל הפעם לשכנע אותי. הוויקינגים פשוט יותר טובים מאיתנו. בכל מזג אויר ובכל תנאי מגרש.
בסיום העונה הרבה שמחו ששתי הגדולות מחיפה ות"א לא העפילו לאירופה, והנה השאלה שרציתי לשאול כבר שלושה חודשים: זה עדיף?
הכתוב הינו טור דעה