מישהו ראה את ברוכיאן?

דווקא בתקופה בה נראה היה שליגת העל מתחילה להעניק לנו, אוהדי הכדורגל, דברים טובים, לספק הרבה משחקים עם שערים וכדורגל לא רע, קיבלנו לא רק את משחק הליגה הגרוע ביותר העונה, אלא אולי הגרוע ביותר שראינו בשנים האחרונות. זה היה משחק מתחת לכל ביקורת, שכל קשר בינו לבין ענף הכדורגל מקרי בהחלט.

אפשר לבוא בתלונות לשתי הקבוצות על מה שקרה באצטדיון טדי, אבל אני חושב שהתלונה העיקרית מגיעה לבית"ר ירושלים. השחקנים של אורי מלמיליאן נמצאים בתחתית ובמשחק מול סכנין יכולנו לראות בדיוק למה.

קודם כל, הקבוצה מאוד מאוד לחוצה. אפשר לראות בכל פעולה של השחקנים שרועדות להם הברכיים. הם לא ציפו לפתיחת עונה שכזו וחשבו שעלו על דרך המלך אחרי התוצאות מול מכבי חיפה והפועל ב"ש, אבל כבר לפני המשחק בטדי יכולנו להבחין בלחץ, כשהחלו שם בדיבורים על "מלחמת עולם" לפני מפגש עם סכנין, האחרונה בטבלה.

אריאל הרוש ועידן טל בסיום. במילה אחת: "אכזבה" (משה חרמון)

בית"ר ירושלים נראית שבעה והשחקנים שלה נראים עייפים. אם מלמיליאן יראה לחניכים שלו את קלטת המשחק, הם ישימו לב שבסביבות הדקה ה-73, כשהתוצאה הראתה על 0:0, באצטדיון טדי הביתי, שחקני סכנין מניעים את הכדור, ובמשחק כזה שבו צריך "לטרוף" את הדשא, אף אחד לא עושה את זה.

יש ציפיות מבית"ר ירושלים, וכעת בגלל המיקום שלה הלחץ ייגבר ובשלב הזה הם יישארו בחלק התחתון. שחקני כדורגל שיש מהם ציפיות ורועדות להם הרגליים נמצאים במצב יותר גרוע משחקן נוער שעולה לשחק בפעם הראשונה ומתרגש.

בבית"ר צריכים לעשות חשבון נפש, ולמרות הקריאות של הקהל למלמיליאן להתפטר, אני חושב שיש לו את הניסיון והידע לעשות את מה שצריך כדי לחלץ את הקבוצה מהמצב. אורי חייב לקבל כלים על מנת לחזק את הקבוצה ב-2-3 שחקנים משמעותיים, אבל עוד לפני החיזוק, מישהו צריך למצוא את אבירם ברוכיאן, כי אני לא ראיתי אותו על כר הדשא.

ברוכיאן רודף אחרי גנאים. לכל המוצא את קפטן בית"ר נא להחזיר (משה חרמון)

מבחינתי, ברוכיאן הוא אחת האכזבות הבולטות בבית"ר. לפני שנתיים הוא היה אחד מבין השחקנים המובילים בליגה, והוא הופך לאט לאט להיות נעלם אחד גדול. הקבוצה לא יכולה לקבל אותו רק בקרנות או בבעיטות חופשיות. הוא צריך להיות האיש שלוקח על עצמו את המשחק ובאף דקה לא ראינו אותו עושה את זה. הוא מצפה שהמשחק יבוא אליו, אבל הוא זה שצריך לקחת אותו, בטח ובטח בזמן שהעיניים של שאר השחקנים נשואות אליו.

שאר החברים לקבוצה של ברוכיאן מבוהלים מהמצב. יכולנו לראות את סכנין, קבוצה שרגילה להיות במאבקי התחתית, נלחמת על החיים שלה, בעוד ששחקני בית"ר בכלל לא מכירים את התחושה הזאת. הם רגילים לשחק במעמדים גדולים, אז יש להם אפשרות להתעלות על עצמם, אבל לצערם מאבקי התחתית הם אלו שיאפיינו את המשך העונה שלהם. שחקנים כמו ברוכיאן, בן שושן, סטיבן כהן ופרננדס, שבמקום להתעסק בכדורגל מתעסק בשטויות, חייבים להתעורר, כי נכון לעכשיו הם מפגינים חוסר אחריות.

מי שיכול אולי להציל את המצב האפרורי של המועדון הוא הבעלים, ארקדי גאידמק, שהגיע למשחק על מנת לשכוח מהצרות של בתי המשפט ומצא שהצרות שלו בתחום הכדורגל גדולות אפילו יותר. אם הוא ימצא שנשארו לו בכיס כמה שקלים כדי להשקיע, אולי בית"ר תוכל לצאת מהמצב הזה. אם לא, לא מן הנמנע שהיא תמצא את עצמה נאבקת נגד הירידה גם בשלבים מתקדמים של העונה.

ארקדי גאידמק בטדי. יכול להציל את המצב (משה חרמון)

אני מקווה בשביל אורי, בן אדם עם אופי חזק שיודע לייצב קבוצות ושהיה במצבים כאלו, שיהיה לו את התקציב לעשות את זה, ואני חושב שהגיע הזמן שהשחקנים עצמם יפנימו, כל אחד מהם, איזה סמל יש להם על החולצה ומה המשמעות שלו. כרגע זה נראה שהם לא מבינים, או שהם הגיעו כדי להעביר שנה או שנתיים ולהמשיך הלאה.

גם אם אתאמץ מאוד, אני לא מוצא שום נקודה חיובית במשחק של בית"ר ירושלים היום. אם 8,000 אוהדים הגיעו למגרש, למרות המצב, וראו את מה שראו, אף אחד לא יכול לחלוק על שריקות הבוז שלהם בסיום.

מן העבר השני, בני סכנין הגיעה למפגש מהמקום האחרון, עם נקודה אחת ולאחר שהחליפה כבר שלושה מאמנים העונה, כשמולה המכשול הגדול ביותר שלה, על הנייר – בית"ר ירושלים, אצטדיון טדי, האוהדים הצהובים-שחורים, מה שהיה אמור להיות סיוט מבחינתם.

דראפיץ´ ושחקניו בטדי. עשו את שלהם מול הסיוט הגדול (משה חרמון)

למרות זאת, דווקא סכנין היתה לא רעה, אלא שלא היו לה בחלק הקדמי שחקנים שיכולים לתרגם את המצבים לניצחון. דראפיץ' יכול להיות מרוצה מהנקודה, אך גם מוטרד מהמחסור בשחקנים שיכולים להכריע משחקים. מצפה להם עונה בתחתית הליגה, ואם הם רוצים לברוח מהאזור המסוכן כמה שיותר מהר, הם יהיו חייבים לצרף שני שחקני התקפה ברמה טובה.