צריך לשים את הדברים על השולחן. מאז הניצחון על מכבי תל אביב בפיס ארנה, אי שם בתחילת חודש פברואר, הפועל ירושלים נראית רע מאוד, בטח ובטח בזירה המקומית. האדומים שרדו את חצי גמר הגביע מול הפועל חולון בשן ועין, אך הושפלו בגמר מול אותה מכבי תל אביב. היכולת לא מזהירה וההפסדים מגיעים בצרורות, למרות ההבלחות (המרשימות מאוד, חייבים להודות) מול גראן קנאריה ובמשחק הביתי מול ולנסיה.
הצרות של הפועל ירושלים זועקות מהמשחקים הראשונים של העונה. היא תלויה הרבה יותר מדי ביכולת האישית של קרטיס ג’רלס וג’רום דייסון, מתקשה להפעיל את הגבוהים בעיקר כשיותם הלפרין לא על הפרקט, וההגנה הקבוצתית שלה רכה ולא מתואמת. נכון שזה סגנון הכדורסל של סימונה פיאניג’אני, אבל אי אפשר להתבסס על היכולת האישית של הגארדים, ואז להתפלא שהגבוהים נשארים מתוסכלים.
והתסכול לא איחר לבוא. במשחק מול אשדוד ליאור אליהו, שחקן רגוע מאוד בדרך כלל אך גם אחד המפסידים העיקריים מסגנון המשחק של פיאניג’אני, נקלע לעימות מול יפתח זיו. ג’רום דייסון, שגם הוא חווה תקופה רעה במיוחד, כעס כשניסה לסחוט עבירת תוקף ללא תגובת השופטים, והשיב עם מרפק קטן שלמזלו נעלם מעיניהם. התסכול בירושלים פשוט זועק לכל עבר, וגם הצעקות הבלתי פוסקות של האיטלקי על הקווים כבר לא מצליחות להרשים אף אחד.
בכדורסל, כמו בכל דבר בחיים, אין חוכמות. אי אפשר להגיד בכל הזדמנות שהליגה לא חשובה, ולצפות לתגובה שונה מהשחקנים ברגע שהליגה היא כל מה שנשאר. אומרים שהגנה היא 10% יכולת ו-90% רצון. בשלושת המשחקים מאז ההדחה מהיורוקאפ ירושלים ספגה 87 נקודות למשחק. אז מה תגידו על הרצון של השחקנים?
אלסנדרו ג’נטילה, אחד השמות הגדולים שנחתו בקבוצה ישראלית שהיא לא מכבי ת”א, הוא לא השחקן שיביא את השינוי. מוכשר התקפית ככל שיהיה, האיטלקי הוא לא השחקן שיצלול לפרקט אחרי כדורים אבודים, או ייכנס לוורידים של כוכב היריבה ויוציא אותו מאיזון. משהו בהפועל ירושלים נראה כבוי, חסר אנרגיות. כאילו רק מחכים שהעונה תיגמר. אם לא יתעוררו שם ומהר, העונה עוד עלולה להסתיים מחוץ לשמונה הגדולות. לא של היורוקאפ, כן כן, של הליגה הישראלית.
ומחוסר אנרגיה, לפצצת האנרגיה. יפתח זיו חזר בתקופה האחרונה לחמישייה של מאיר טפירו ומחזיר לו בענק. הרכז בן ה-21 נראה פשוט נהדר על המגרש ומכניס הרבה מאוד התלהבות בקבוצה מהדרום, שלפתע הפכה ממועמדת לירידה לקבוצה שנלחמת על מקום בפלייאוף. זיו אולי לא ניחן בקליעה אבסולוטית או בשליטה מסחררת בכדור, אבל דבר אחד בטוח – המאמן יודע שיקבל ממנו 110% רצון ולחימה בכל דקה על המגרש, דבר שבהפועל ירושלים היו חותמים עליו ברגע. ואם אפשר לקנח בדאנק אדיר על הראש של שחקן מחמישיית העונה ביורוקאפ, מה טוב.
הכתוב הינו טור דעה.