כרבע שעה לפני תחילת המשחק נתקלתי בג'ו דאוסון. הוא חלף על פניי כשהוא לובש חולצה אדומה בוהקת וג'ינס שחור. הימים הם ימי הכרעה, ימי פלייאוף, ובהיכל מנורה מבטחים האדום צריך להופיע רק על כוסות שתייה, במיוחד מול בני הרצליה שאין לה קשר לצבע הזה. אם היינו מדברים על לפני שני עשורים, אף אחד לא היה מעלה בדעתו להגיע עם אדום. בשנים האחרונות, עם איך שמכבי ת"א נבנתה ובמיוחד העונה, נראה שהצבע האדום הוא זה ששמח ביד אליהו.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שמכבי תסיים את העונה בלי תואר. למרות זאת, מכבי הצליחה להנדס קצת את התודעה ולשים את גביע ווינר של השנה בחנות המועדון, כאילו לשכנע את האוהדים מה התואר החשוב באמת. קבוצה שעושה את זה פוגעת בעצמה ובאוהדיה, במיוחד אם זאת הקבוצה המעוטרת ביותר בעולם. ב-2008 מכבי הייתה עם מאזן 3:0 בגמרים, השנה היא אפילו לא תשתתף באחד וזה פשוט עצוב שאת הרוב המוחלט זה לא מפתיע.
כדורסל זה משחק מורכב, אבל פשוט. למרות זאת, לא היה נראה שאבי אבן יודע מה הוא עושה מהרגע שהתחיל המשחק: הוא העלה חמישייה גבוהה עם דריק וויליאמס בעמדה מספר 3 כדי לתת יותר עומק בצבע. למרות שזה היה הזמן היחידי שבו הצהובים היו במשחק, זה לא היה נראה שלהם לרגע. ההכנסה של עוז בלייזר בתחילת הרבע השלישי אחרי שיובש על הספסל לאורך כל המחצית הראשונה, כולל הניסיון ללכת על יפתח זיו בדקות אחרות פשוט לא הלך, וגם לא עזרו כל העבירות שנשרקו לחובתה (15 ברבע השעה הראשונה, 29 במשחק כולו).
מה שקרה אתמול בערב בהיכל היה מראה לעונה העגומה שעברה על מכבי תל אביב. עד המשחק השלישי מול הרצליה היא ניצחה 30 סדרות של הטוב מ-3 מתוך 30 סדרות בהן השתתפה בישראל. הפסד השיא שלה במשחקי פלייאוף עמד על 13. השנה היא הפסידה שלוש פעמים יותר, וכולם היו במשחקים שיכולים להכריע את הסדרה לטובתה. היא עומדת על מאזן שלילי של 6:4 במשחקי פלייאוף ו-5:2 במשחקים מכריעים. שום דבר לא הלך לה - היא עלתה למקום החמישי ביורוליג אחרי שאנדולו נתנה לה אותו במתנה רק כדי להפסיד בסוויפ לריאל, היא הייתה צריכה ניצחון על הפועל חיפה כדי לסיים במקום הראשון בטבלה והפסידה לה אחרי שתי הארכות ובגביע היא הפסידה בביתה בפעם השלישית ברציפות בדרבי. אלו מראות שלא היה ניתן לדמיין ביד אליהו. מראות היסטוריים ואפילו לא קצת היסטריים.
אחרי המשחק התקרבתי קצת לאוהדים של מכבי. השחקנים הגיעו אליהם והודו על כל מה שעשו למענם בשנה האחרונה, והאוהדים לא ידעו מה לעשות חוץ מלעודד שוב פעם האחרונה. זה היה עידוד שקט יותר, בלי יותר מדי אנשים ברקע ששרקו בוז, והייתה מחיאת כפיים כזו שלוותה במבט אדיש. הכתובת הייתה על הקיר, והיא הייתה בולטת מאוד. אילולא המוח הקודח של פוטין לא היה חולם על לכבוש את אוקראינה כדי למנוע ממנה נשק, אז אולי ירידת המתח שקרתה אחרי ההפסד בסדרה לריאל מדריד לא הייתה קורית. בכל מקרה, למה שקרה בסדרת חצי הגמר אין תירוץ. יש הרבה מאוד סיבות.
מאז הזכייה ביורוליג ב-2014 מכבי תל אביב הלכה על אותו קונספט שהביא אותה לשם - מציאת מציאות. ריקי היקמן היה מציאה, טייריס רייס היה מציאה, אפילו דיוויד בלו החליט לדחות את קריירת המשחק שלו בעוד שנה בשביל ריקוד אחרון ביד אליהו, אבל זה לא אומר שצריך להסתמך על אותו קונספט בעולם של היום. כשהכסף משחק תפקיד, צריך להביא את השחקנים הנכונים, הרעבים והמתאימים שהמאמן מבקש אחרת לא יהיו תארים. אז מכבי נעה בין שני צידי הסקאלה - מציאות לצד כוכבי על שפועלים רק בצד אחד של המגרש במקרה הטוב ויש סיבה שקבוצות באירופה נפטרו מהם או מציאות לצד כוכבי על לשעבר ויש סיבה שקבוצות באירופה נפטרו מהם. ב-2015/16 הלכו על הצד הראשון של הסקאלה, העונה הלכו על הצד השני.
זה מדהים לחשוב היסטורית על שמונה השנים האחרונות ולהגיד שההחתמה הטובה ביותר של הצוות המקצועי באותם שנים היה של נייט וולטרס. הוא בדיוק השחקן שצריך לשחק לצד סקוטי ווילבקין ומכבי ויתרה עליו אחרי שנפצע לתקופה ממושכת. שחקנים כמו קינן אוואנס צריכים לעלות מהספסל כגיבוי ולא להוביל את ההתקפה.
דריק וויליאמס וג'יימס נאנלי כבר היו באימפריות גדולות בכדורסל האירופי, אבל זה שמכבי הצליחה להביא אותם זה לא אומר שהם עדיין באותו הכושר או שעדיין יש להם את זה. וויליאמס היה ותמיד יהיה שחקן טוב, אבל לא כזה שאפשר לסמוך עליו בכל יום נתון. הבעיה מתחילה להיווצר כשהוא השחקן השלישי בחשיבותו בקבוצה, אחרי שני השחקנים שמקבלים מעל מיליון דולר לעונה, וככה אי אפשר לנצח. בהרצליה לדוגמה, אם אונואקו ובאב לא מצליחים לשחק טוב אז תהיו בטוחים שקווינטון הוקר או אנדי ואן וליט יפציצו, אפילו שון דוסון מועמד בכיר לעשות זאת. במכבי? נאנלי הוא אופציה אחת לא יציבה, וויליאמס הוא אופציה שנייה לא יציבה, אוואנס הוא אופציה שלישית לא יציבה וביחד קיבלנו שלושה שחקנים לא יציבים.
החריש שמכבי צריכה לעשות הוא תדמיתי. תפקיד הג'נרל מנג'ר בקבוצת כדורסל מיותר לחלוטין אם המאמן לא עונה לדרישותיו של הג'נרל מנג'ר. אם מי שמכהן בתפקיד הוא ניקולה וויצ'יץ', והוא גם זה שקובע את הסגל בסופו של דבר, זה מתכון לאבדון נוסף. המאמן צריך לבוא עם השיטה שלו ולתת רשימה של שחקנים שיגיעו ויתאימו אחד לשני מבחינת הווייב. השנה זאת נראתה קבוצה עייפה, שבעה, חסרת רצון או חשק ובעיקר מתנהגת כיאה לגילה - 90.
לפני כשנה, כשהייתי סטודנט בקורס תקשורת ספורט והלכנו לשדר משחק בסיבוב השלישי של הפועל ת"א מול גלבוע גליל, דיברנו עם מנהל הקבוצה של האדומים, איתי ברגר, ושאלנו אותו על העונה הלא טובה שעברה עליהם. בין היתר, שאלנו גם על הזרים ואיך הם לא הצליחו לפגוע ברוב המוחלט שלהם באותה עונה. הוא ענה לנו את התשובה הכי כנה שיכולה להיות: "אני רוצה לדעת למה ג'וש ניבו לא אצלי בקבוצה. אני רוצה לדעת למה הוא לא היה ברשימות שלנו ואילת הצליחו להביא אותו בכלום כסף". אני מת לדעת איפה היה צ'ינאנו אונואקו ברשימות של אבן ולמה החליטו להחזיר את ג'יילן ריינולדס למערכת שבה הוא כבר הספיק להיכשל.
מילה או שתיים על הרצליה: מה שאורן אהרוני עשה במועדון הזה הוא מדהים ואני מקווה מאוד בשבילו שהוא מתכנן להישאר שם לעוד עונה אחת. פגיעה בול בזרים, הבחירה המודעת לקבל קנס ולשחק באופן קבוע עם חמישה זרים בסגל הביאה תוצאות וגם הישראלים תורמים בכל מקום בו הם יכולים (רבע שני ענק לשון דאוסון). זכייה גדולה בגביע המדינה, גמר אליפות היסטורי וקהל אוהדים שהרעיד את היכל מנורה ברבע האחרון. מאז 2008 הרצליה, אז בני השרון, לא חוותה עונה כל כך טובה כמו העונה הנוכחית ורק לפני שנתיים היא עוד עלתה מהליגה הלאומית בחזרה לליגת העל רק בגלל הקורונה. הם לא הפסידו פעמיים ברציפות עד כה העונה, ואני לא רואה את זה משתנה רגע לפני שהיא מסתיימת לה בחמישי הבא (או ארבעה ימים אחר כך).
הכתוב הוא טור דעה