זה לא היה ערב רגיל של משחק עונה. אצטדיון טדי בירושלים אירח את המשחק, שאמור היה להיערך בבלומפילד, המבצר של מכבי תל אביב, אך בשל המצב הביטחוני ועל מנת לאפשר לקהל האוהדים הצמא לכדורגל מעניין ואטרקטיבי, המשחק הועתק לבירת ישראל שהתכבדה לארח את שני המועדונים המובילים בשנים האחרונות בכדורגל הישראלי כאשר הירוקים מחיפה והצהובים מתל אביב הם שני מועדוני העל של הכדורגל שלנו, בפער גדול משאר קבוצות ליגת העל.
על הקווים בצד הירוק עומד ברק בכר, שחזר לכדורגל הישראלי עם יעד ראשון במעל – להחזיר את תואר האליפות לכרמל, ויעד שני – לעלות לשלב הבתים בקונפרנס ליג, שם מכבי חיפה רשמה הדחה מאכזבת מול סבאח החלשה מאזרבייג’אן, כך שיעד אחד של בכר כבר ירד לטמיון והמטרה העיקרית נותרה הצלחת הנכספת. בצד הצהוב עומד ז’רקו לאזטיץ’, הסרבי שהוליך את הצהובים לבתים של הליגה האירופית, בנה סגל דינמי, אגרסיבי ופיזי עם דגש על טקטיקה קבוצתית, לחץ גבוה, ונכון לכרגע זה מצליח. רואים שיש טביעת יד של מאמן וזה נראה גם הערב על כר הדשא בטדי.
ברק בכר בחר להפתעתי הרבה לעלות עם מערך הגנתי. הירוקים עלו עם שלושה בלמים ובנוסף לכך, שלושה קשרים אחוריים במרכז המגרש. הדבר שהיה הכי לא ברור מבחינתי זה המיקום בו הוצב דולב חזיזה, בעמדת המגן-כנף ימין, שם בכר הפסיד אותו בכל האספקטים. ברבע השעה הראשונה של המשחק, דווקא מכבי חיפה הייתה מסוכנת יותר, אולם דין דוד ודיא סבע, שהיו חלודים, החמיצו מצבים קורצים לאחר שניצלו בלבול טקטי גדול אצל הצהובים בפתיחת המשחק.
בכדורגל כמו בכדורגל, הכל מתהפך מהר ומכבי תל אביב נכנסו למשחק עם בליץ מרשים עד למחצית, עם שלישיית מרכז מגרש בראשות סיסוקו, פרץ וקניקובסקי, שהשאירו אבק לשלישייה החיפאית בדמות מוחמד, ג’אבר ואזולאי, כאשר קניקובסקי, בבעיטה לרשת העליונה, כבש שער יתרון נפלא עבור הצהובים, שהמשיכו בלחץ גבוה ואינטנסיביות עצומה, מה שגרם למומנטום שלהם להימשך בדרך לשער השני, כשהפעם היה זה אלעד מדמון במקום הנכון בזמן הנכון. החלוץ הצעיר בעט מקרוב לרשת והוריד את קבוצתו למחצית באופוריה.
במחצית ביצע בכר חילופים מתבקשים כאשר שינה מערך ועבר לרביעיית הגנה. המאמן הוציא את אולכסנדר סירוטה ואיתן אזולאי שהיו חלשים, הכניס את קסנדר סברינה לעמדת הכנף ואת עיליי פיינגולד לעמדת המגן הימני, פעולה שאיזנה במקצת את משחקם של הירוקים. למרות זאת, פתיחת המחצית השנייה היתה של הצהובים, שהיו בדרך לשער שלישי לאחר שדור פרץ הוכשל ברחבה על ידי עלי מוחמד ואוראל גרינפלד הצביע על הנקודה הלבנה. את מלאכת הביצוע קיבל אושר דוידה שלקח על עצמו את האחריות, אך בעט פנדל חלש שנעצר אצל שריף כיוף.
מרגע זה, בכר הלך על כל הקופה והכניס אל המגרש את ליאור רפאלוב, מתיאס נהואל וגדי קינדה, מה שהפך את מכבי חיפה להתקפית ומסוכנת. סגנית האלופה הצליחה לייצר מצבים טובים, אולם שוער מכבי תל אביב, רועי משפתי, שהיה במשחק חייו בין הקורות, נטרל את הסכנות בהצלות נפלאות. ז’רקו לאזטיץ’ ביצע גם הוא חילופים במחצית השנייה, אך הם דווקא החלישו את הצהובים, שיצאו הערב מנצחים גדולים על כר הדשא וגם בטבלה, כאשר הם הגדילו את הפער מהירוקים לשש נקודות.
אני מעריך שמאבק האליפות הולך להיות צמוד עד הסוף. מכבי תל אביב, במשחק טוב, אך לא במשחק גדול, ניצחה יריבה ירוקה ביום חלש מבחינה הגנתית וחסרת מחץ ואיכות בחלק הקדמי, אך למרות כל העובדות והנתונים היבשים, התפתח לנו משחק עונה אמיתי על כר הדשא עם אמוציות, אגרסיביות, אינטנסיביות ואיכות מעבר לממוצע שאנו רגילים בדרך כלל במשחקים בליגת העל.
הלוואי ואפשר היה לייצר עשרה מפגשים כאלה בעונה. המאבק המרשים הערב מבטיח לנו עתיד אופטימי מבחינת ההמשכיות העתידית של ליגת העל, שלמרות מציאות לא פשוטה של מלחמה יומיומית, הקבוצות מצליחות ביחד עם הקהל להתעלות ולהנציח את זכר הנופלים במלחמת הקיום אליה נקלענו וכמובן המאבק על חזרת החטופים שהוא עליון בעיניי.
הכדורגל הוא אבן דרך של כולנו ונראה שלפעמים אנחנו מאבדים פרופורציות במחשבה שזה הדבר החשוב ביותר, אבל חובה על כולנו להפנים ולעקל שהדבר הראשון במעלה במציאות ההזויה שבה אנחנו חיים בשנה האחרונה הוא לנצח את מי שרוצה להכחיד אותנו. אני מאמין שלמרות המחיר היקר שאנחנו משלמים בחיי חיילינו היקרים, נראה שיש אופק בקצה המנהרה בדרך הארוכה לניצחון על אויבינו האמיתיים וזה לא על כר הדשא.