משחק אחד נוסף בווייקאס, ועוד ערב שבו ריאל מדריד נראתה כמו הצל של עצמה. התיקו המאופס מול ראיו וייקאנו אולי שמר על המקום הראשון בטבלה, אבל גם הצית מחדש את הוויכוח בספרד סביב הסגנון, הזהות, ובעיקר סביב מה שקורה על הדשא. המספרים אולי נוצצים, אבל היכולת רחוקה מאוד מההבטחות שצ’אבי אלונסו פיזר ביוני כשנכנס לתפקיד. באנפילד זו הייתה נורת אזהרה, מול ראיו וייקאנו בווייקאס זה כבר הפך לסימפטום.
במהלך העונה, ריאל מדריד נראתה לפרקים כמו קבוצה שאיבדה בהדרגה את האנרגיה והקצב שהפכו אותה למכונה בתחילת הדרך. המשחק בווייקאס היה שיקוף מושלם לכך: קבוצה איטית, צפויה, ומנותקת מהדופק של המשחק. זה לא רק עניין של תיקו בלי שערים, זו תחושת תקיעות, של נסיגה. אפילו ההחמצות לא שינו את התמונה: בניגוד לריאל של העבר, זו קבוצה שאינה מצליחה להרים את עצמה כשהתנאים קשים, כשצריך לרוץ, לסבול, ולהרוויח כל נקודה בזיעה.
צ’אבי אלונסו, שהובא כדי להחזיר את “הכדורגל החכם”, נראה השבוע חסר תשובות. באנפילד הוא הודה שהקבוצה איבדה שליטה, ומול ראיו הוא שוב חזר על אותן שגיאות: בלי שינוי טקטי, עם חילופים צפויים ומאוחרים, ועם תחושה של קבוצה שמחכה שמשהו יקרה מעצמו. הכישרון שם, אבל הדופק נעלם.
קיליאן אמבפה (IMAGO)ואז מגיע רודריגו. שחקן שבתחילת דרכו במדריד נראה כמו ניצוץ תמידי, והיום כמו גפרור רטוב. שוב עלה מהספסל, שוב באגף ימין, ושוב נעלם. לא שער, לא בישול, לא דריבל מוצלח. שמונה חודשים בלי שער אחד, מספר שקשה להבין במועדון שמייצר כל כך הרבה מצבים. רודריגו נראה שבור, בלי ביטחון, בלי אמונה. כשהכדור אצלו, נראה כאילו גם הוא לא מאמין שמשהו טוב יכול לקרות.
ואם כך, נשאלת השאלה למה לא גונסאלו גארסיה? מלך השערים של אליפות העולם למועדונים, ילד הפלא שנעלם מההרכב כאילו לא היה קיים. בכל פעם שרודריגו מקבל עוד צ’אנס, נראית ההחלטה הזו אבסורדית יותר. גונסאלו הוא לא רק רעננות, הוא תשוקה, תעוזה, משהו שנדיר לראות כיום בריאל מדריד. כשהמועדון מתקשה למצוא גולים, קשה להבין מדוע המאמן מתעקש להשאיר את אחד הפתרונות הכי טבעיים על הספסל.
גונסאלו גארסיה (IMAGO)המשחק בווייקאס לא היה סתם “עוד תיקו”. הוא היה מראה. הוא חשף קבוצה שכבר לא לוחצת כמו פעם, שלא מאמינה בעצמה כשהכדור לא נכנס, ושלא יודעת לשבור את היריבה גם כשהיא שולטת בכדור. המשחקים באנפילד ומול ראיו הדגישו: מדובר באותה חולשה, באותה עייפות, באותה קבוצה שמתקשה לייצר תגובה.
ולבסוף, גם מערכת ה-VAR, שבמדריד אוהבים להאשים כשהדברים משתבשים, אכן לא באה לעזרה הפעם. זה אולי נותן תחמושת לקמפיין התמידי נגד השיפוט, אבל גם מסיט את המבט מהעיקר: ריאל מדריד נראית חסרת רגש, חסרת קצב, וחסרת אמונה. אם זו אמורה להיות הקבוצה שתחזיר את הברק, בינתיים היא רק מחפשת את המראה שאבדה לה.
הכתוב הוא טור דעה.