אם היו אומרים לכם אי שם באמצע חודש דצמבר שמאבק האליפות עדיין פתוח ומכבי ת”א עדיין תהיה חזק בתמונה בחודש פברואר, כנראה שלא הייתם מאמינים. מכבי חיפה דהרה תחת ברק בכר, נראתה כמו הקבוצה הטובה בארץ בפער ובזמן שהאלופה פיטרה מאמן באמצע העונה לראשונה מזה ארבע שנים – הכל כבר נראה היה בדרך לחילופי שלטון בצמרת וחזרת הצלחת לכרמל.
אז מה השתנה מאז? פשוט מאוד – מכבי ת”א חזרה להיות מכבי ת”א וחיפה? היא חזרה להיות אותה חיפה של השנים האחרונות. “אופי”, “מנטליות”, “ווינריות”, כל אלה מושגים שמתקבלים בבוז מצד לא מעט אנשים בכדורגל הישראלי. מודה, גם אני לא פעם רואה במונחים שקשורים בעיקר ל”רוח” ככאלו שבאים לתרץ/להסביר הצלחה או כישלון, ברגע שאת אלו קשה לנתח על פי כלים ופרמטרים מקצועיים. אבל מכבי ת”א של העונה נותנת גם לי שיעור בעניין הזה.
שחקני מכבי ת"א חוגגים (חגי מיכאלי)מכבי ת”א של העונה לימדה אותי שאכן, ל”אופי” הזה יש משקל, והמשקל שלו דרמטי. 3:4 על הפועל חיפה, 0:1 על קריית שמונה, 1:2 על מכבי חיפה ו-0:1 על סכנין – כל אלה הושגו בזכות שערי ניצחון עמוק עמוק בתוספת הזמן. לא פחות מ-9 נקודות שהושגו ברגעי קלאץ’ ו’הופ’ – כך הצטמק לו הפער מ-11 נקודות ל-2 בלבד והינה קיבלנו שוב מאבק אליפות צמוד ופתוח, כשבשלב זה חייבים לומר – המומנטום נוטה באופן מובהק לצד הצהוב, בטח אחרי הפציעה המדאיגה של ניקיטה רואקאביצה, שחקן שאין לו מחליף בסוללה של ברק בכר, עם כל הכבוד לגודסווי דוניו.
מכבי חיפה קבוצה יותר טובה ממכבי ת”א השנה. היא יותר מוכשרת, יותר מאומנת, יותר “מלהיבה”. על הנייר – סגל של אלופה. מלבד החיסרון הבולט בחלוץ מחליף לרוקאביצה, בכר נהנה מאין סוף אפשרויות בכל הקשור למשחק ההתקפה, יש לו את דולב חזיזה, המועמד המוביל עד כה לתואר שחקן העונה, צ’ירון שרי, יאניק ווילדסחוט וגם עומר אצילי מתישהו ייכנס לעניינים.
ניקיטה רוקאביצה מאוכזב, שחקני מכבי ת"א חוגגים בסיום (רדאד ג'בארה)אלא שבסיום המשחק באשדוד, לראשונה נראה היה שבכר מודאג. “חבל שעד עכשיו אנחנו לא מצליחים לנצח גם במשחקים שאנחנו פחות טובים בהם” אמר המאמן, שעושה רושם שמתחיל להבין שיש ברשותו חומר שחקנים מצוין, אך כזה שעדיין “בוסר” ו”חסר שיניים” בכל הקשור לזכייה בתארים.
ומה קורה בצד הצהוב? מספיק סיפור אחד כדי להבין. קחו לדוגמה שחקן כמו איתי שכטר, שכבר נראה היה רגל וחצי מחוץ למועדון אחרי שהתייבש על הספסל אצל גיאורגיוס דוניס. שכטר רחוק משיא הקריירה, על זה אין עוררין, אבל גם כך, הוא עדיין מסוגל לעשות את הפעולה הבודדת האיכותית בדיוק ברגע הנכון, עם סיבוב ברחבה וכדור על הראש של דור פרץ, שעם נגיחה הכי “מכביסטית” שיש, פתח את הליגה מחדש.
נכון, הכדורגל של מכבי ת”א רע. אפילו רע מאוד, יש שיגידו קשה לצפייה. זה רק מבליט את העובדה שבקריית שלום חושבים על דבר אחד בלבד – איך לנצח. בינתיים, לפחות בפרמטר הזה, ואן לוון עושה עבודה כמעט מושלמת עם שבעה ניצחונות ותיקו בשמונת משחקיו על הקווים. מאזן מטורף לכל הדעות, מאזן של אלופה. העונה הזאת עוד רחוקה מלהסתיים ועוד מוקדם לקבוע מי תניף את הצלחת במאי, אך ככל שהזמן עובר נהיה קשה יותר ויותר להמר נגד האלופה שלדעתי, תילחם על התואר עד השנייה האחרונה של העונה.
הכתוב הוא טור דעה