ראינו מלחמות, הגענו למצבים שבהם צריך לקבל החלטות, אבל למציאות כזאת מעולם לא היינו עדים. מגפת הקורונה הביאה את העולם כולו לשיבוש שגרה חסר תקדים וחוסר ודאות מוחלט, כשאין לדעת מה יוליד יום ולאן פנינו מועדות. לצערנו, לסיטואציה ישנה השלכה ישירה על הדבר שכולנו כל כך אוהבים – הספורט, שחווה בימים אלה שיתוק שטרם נראה כמותו על סך ענפיו, כשעוד ועוד ליגות מודיעות על סיום דרכן מוקדם מהצפוי ובאמצע הדרך.
קשה עד בלתי אפשרי למצוא את האור בקצה המנהרה בין המציאות המוזרה והקונפילט האדיר שנוצרו, אך זהו הזמן של מקבלי ההחלטות, בכל ענף באשר הוא לקבל החלטה – להמשיך, או לחתוך. אז נכון, בריאות הציבור היא מעל לכל ואין אנו יכולים לנבא מתי תהיה הקלה במצב וחזרה לשגרה, אך כולנו יודעים, או לפחות מאמינים שהווירוס הזה לא כאן לנצח, וההצגה פשוט חייבת להימשך.
אני לא רופא, אך איך לי ברירה אחרת מלבד לתלות את תקוותי בהנחה שהנגיף הארור הזה יעזוב את עולמנו (אולי לא בצורה מוחלטת, אך לפחות בכזו שאפשר לקיים עמה חיים נורמליים) בחודשיים הקרובים, כך לפחות על פי אנשי מקצוע יודעי דבר בעניין. אם משאלה זו אכן תתגשם, על הוועד האולימפי ואופ”א לקחת החלטה חסרת תקדים אך עם זאת גם בלתי נמנעת – ביטול האולימפיאדה והיורו שהיו אמורים להיערך בקיץ הקרוב.
נכון, ביטול של אירועים בסדר גודל כזה קרו בפעם האחרונה רק בתקופת מלחמת העולם השנייה ולדחייתם תהיינה השלכות כבדות על ספורטאים שעמלו במשך 4 שנים כדי להגיע לתאריך ספציפי במצב האידיאלי, על אוהדים שכבר הוציאו מכיסם סכום כסף גדול על כרטיסים, אנשי עסקים וחברות גדולות, ספונסרים. מצד שני, הגישה הנכונה היא שמה שכבר התחיל – חייב להגיע לכדי סיום. לא יכול להיות שלא תהיה אלופה, לא תהיינה יורדות/עולות ושלא נדבר על הבלגן, הכאוס וחוסר הצדק המוחלט שייעשה במידה ולא תושג הכרעה.
על פניו, לא יקרה דבר אם היורו והאולימפיאדה ייערכו לכל המאוחר בקיץ הבא. מה גם שהמשחקים האולימפיים יכולים גם להיערך בחורף בדחייה של כמה חודשים. מהלך שכזה יאפשר לקיים את עשרת המחזורים בממוצע שנותרו לכל ליגה כדי שנקבל הכרעה. אם נהיה פסימיים לרגע ונצא מתוך נקודת הנחה שהמשבר יארך גם 3 חודשים עד לחזרה מוחלטת לשגרה, הרי שניתן יהיה לסיים את הליגות לפחות עד סוף אוגוסט, ולא יקרה כלום אם גם העונה הבאה תתחיל מעט מאוחר יותר עם לוח משחקים מעט יותר צפוף. אולימפיאדה ויורו הם אירועים בסדר גודל עולמי ולא קורים כל שבוע אלא פעם ב-4 שנים, אך בשורה התחתונה, דעתי האישית היא שההצגה שהתחילה חייבת להימשך ולהגיע לכדי סיום. קל זה לא יהיה וקשיים וסיבוכים לבטח יגיעו בדרך, אך עליהם ניתן יהיה להתגבר.
כל מי שקורא לביטול הליגה, הרי שכדאי שישים עצמו רגע בנעליו של אוהד מכבי חיפה שאחרי כל כך הרבה שנים רואה את הקבוצה שלו נותנת פייט אמיתי בצמרת, אוהד מכבי ת”א בכדורסל שחוזה בקבוצה שלו חוזרת לטופ של היבשת אחרי שנים שחונות ושלא נדבר על אוהד ליברפול המסכן, שמשתוקק וסופר את הימים עד שהאליפות תחזור למרסיסייד אחרי 30 שנה. הכרזה על ביטול של ליגה היא לפחות בעיני צעד חסר אחריות אשר נוגד באופן מוחלט את מהות הספורט שכולנו כל כך אוהבים, ועל כן יש להימנע ממנה ככל שרק ניתן, כי את המנגינה הזאת, אי אפשר, אבל פשוט אי אפשר להפסיק.
הכתוב הינו טור דעה