אחרי חצי שנה של גלות בקפריסין, עומר אצילי חזר הביתה. נכון, לא מדובר בבית”ר ירושלים בה פרץ לתודעה או במכבי ת”א במדיה הפך לאחד השחקנים המובילים בכדורגל הישראלי, אלא למכבי חיפה, שבהחלטה אמיצה אשר נראתה כתמוהה בעיני רבים, החליטה שאת העונש שלו הקשר כבר שילם ולמרות הלחץ הגדול מצד חלק מהקהל הירוק להפיל את העסקה, צירפה אותו לשורותיה, מתוך אמונה שיהווה את שובר השוויון של חלון ההעברות של חודש ינואר ויסייע לירוקים מהכרמל להחזיר, סוף סוף, את צלחת האליפות לצד הירוק של הכרמל אחרי עשור של אכזבות.
לפני שמדברים על הנחיצות המקצועית של אצילי, הרי שאי אפשר להתעלם מהשאלה המוסרית שעומדת על סדר היום כבר תקופה ארוכה ובאשר אליה התבטא כמעט כל אוהד ספורט שאוחז בידו מקלדת, הלא היא כלי הנשק הקטלני ביותר של המאה ה-21. באשר לשאלה הזאת, לפחות לדעתי, ישנה תשובה ברורה.
לפני שאסביר את טיעוניי, אדגיש – אין בי כל כוונה להלביש על אצילי את תואר הקרבן מאותה פרשה ארורה שהביאה לסיום דרכו שלו ושל דור מיכה במכבי ת”א בקיץ האחרון. הקשר וחברו שגו בשיקול הדעת ועל כך אין כל עוררין, אך כך גם על העובדה שאין הדבר אומר כי יצטרכו לשלם את המחיר לאורך כל חייהם ולא יתאפשר להם להתפרנס מהכישרון בו בורכו, בעיקר בהתחשב בעובדה שהתיק נסגר מפאת חוסר אשמה. כן, לא חוסר ראיות –חוסר אשמה.
לאחר שהובן כי אצילי בקפריסין את דרכו סיים כך או כך וכשחזרה ארצה נראתה כבלתי נמנעת, האצבעות המאשימות הופנו בעיקר כלפי יעקב שחר. מדובר בלא פחות מעוול עצום שנעשה לנשיא מכבי חיפה, שבמשך שנים קיבע את מעמדו כאחד האנשים החשובים בכדורגל הישראלי, אשר מעבר לתרומתו לקבוצה, דאג בכל הזדמנות לתרום לקהילה. רבים כבר שכחו כי לשחר עוד הוצע לצרף את אצילי ומיכה לאחר התפוצצות הפרשה, אך הבעלים של המועדון הירוק סירב לעשות זאת כשהמקרה היה עוד טרי, ולמעשה פעל באותה מידת “מוסר” שדבקה בקולגה בצהוב, הלא הוא מיץ’ גולדהאר.
ואכן, אם שחר היה מחליט לצרף את מיכה או אצילי לפני פתיחת העונה ובשעה שהתיק טרם נסגר, הרי שהדבר היה מתקבל, ובצדק, פי שבעתיים בחוסר הבנה מצד כל מי שידו ורגלו בענף. אלא שכעת, אחרי למעלה מחצי שנה, כשהתיק נסגר כאמור מחוסר אשמה וכשצלחת האליפות כבר בהישג יד – מה בדיוק ציפו כל “שרי המוסר” למיניהם משחר? הרי כולנו יודעים שבמוקדם או במאוחר, זה היה קורה. אצילי היה צריך לחזור בשלב מסוים למדינה שלו ולהמשיך להתפרנס מהמקצוע שלו. אז מה זה בעצם משנה אם זה קרה עכשיו, בעוד חצי שנה, או שנה? בינינו, בכל מקרה שהוא, השופטים וחורצי הדינים ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת השונים היו שמים את ראשו של הקשר על הגרדום, כשאת אות הקין שעל מצחו ייקח לו שנים להסיר, אם בכלל.
האם העובדה ששחר החתים את אצילי אומרת מפורשת שהוא אדם פחות מוסרי מגולדהאר? האם העובדה שהחתים את אצילי משמעותה שהיה נוהג בצורה שונה ומשאיר אותו במועדון במידה והיה בנעליו של הבעלים הקנדי של מכבי ת”א ביולי האחרון? אני מניח שעל השאלות האלה, גם למתנגדים הכי גדולים של העסקה, אין תשובה חד משמעית, לטוב ולרע. וגם אם כן, היא לבטח לא מבוססת על היכרות עם אופיו של שחר או מדפוסי פעולה קודמים שלו בנושאים כה רגישים מן הסוג הזה.
דבר אחד בטוח – ההחלטה של הבעלים של מכבי חיפה הגיעה בכובד ראש ואחרי סיעור מוחות ארוך בנושא, בסיומו, הבעלים קבע שאחת המעלות הגדולות של אותו “אדם” בסלוגן המפורסם המתנוסס בכפר גלים, “האדם לפני השחקן”, היא היכולת של אותו אדם למחול, לסלוח, בייחוד במקרה בו הנאשם זוכה מכל אשמה ועל פניו אין שוב דבר שאמור למנוע ממנו להמשיך בשגרת חייו בכל מקום שיחפוץ בשירותיו.
ההחתמה של אצילי היא ככל הנראה אחת המורכבות, אם לא המורכבת ביותר בהיסטוריה של המועדון הירוק, אלא שלמרות כל טיעוניי, אסור שהיא תיגמר כך. אחרי שהרוחות יירגעו ואצילי יחזור ליהנות מכדורגל ולספק תפוקה על המגרש, על המועדון לחייב אותו לעמוד מול המצלמות ולספק את גרסתו לכל מה שקרה. יש הסוברים כי הבעייתיות בהתנצלות נובעת מהיבטים משפטיים כאלה ואחרים, אז גם אם בניסוח לא מתנצל, הקשר יהיה חייב לספק התבטאות, משפט, גרסה כלשהי, בכדי להסביר את גרסתו בפני כל מי שנפגע מאותה הפרשה, ואני סמוך ובטוח ששחר ומערך הדוברות של המועדון הירוק ימצאו את העיתוי הנכון בו הקשר יספק התייחסות כלשהי לנושא. אחרת, העננה מעל אחת ההחתמות הכי שנויות במחלוקת בתולדות הכדורגל הישראלי תמשיך לרחף מעל ראשו של אצילי, ומעל מועדון הכדורגל מכבי חיפה.
ובכלל, עושה רושם שכיום היד הקלה על המקלדת באה הרבה לפני הניסיון להיכנס לנעליו של האדם. אין ספק שמדובר בסיוט מתמשך עבור אותן נערות המעורבות בפרשה, אך האם מישהו ניסה להבין ולו לרגע את שעבר אצילי לפני שביצע בו משפט שדה? האם נגזר על אצילי לחיות לנצח מחוץ למדינה בה גדל? האם על כל טעות שעשיתם בשיקול הדעת הייתם מקבלים על עצמם לגדל את ילדכם במדינה זרה, או חלילה להיות רחוקים מהמשפחה, שכבר הביע את מחילתה על המעשה? התשובה כנראה ברורה. אנחנו חיים בעידן שבו כל אחד, בכל פלטפורמה אפשרית, רשאי להביע את עמדתו בכל נושא אפשרי, ואין כל בעיה עם כך. אבל אם אתם עושים את זה, תנסו, לפחות לרגע, לשים את עצמכם בנעליים של שני הצדדים.
הכתוב הינו טור דעה