לפני כשנתיים התרחש אחד האירועים המכוערים בכדורגל הישראלי כאשר שחקן הפועל חיפה דאז, עלי חטיב ננגח ע"י מאמן השוערים של מכבי פ"ת עמי גניש ולאחר מכן קיבל בעיטה כשהוא שוכב על הריצפה מיגאל ממן.
מי היה מאמין שהיוצרות יתהפכו כל כך מהר וחטיב יהיה במרכזה של עוד שערוריית אלימות רק הפעם בצד המכה. ההתנהגות של הקשר המוכשר מוכיחה שהשחקן הישראלי לא לומד מטעויות של אחרים ונכנע לפיוז שקפץ לביקור.
גניש מאז אותו מקרה מכוער התקשה לחזור לאמן ואף קבוצה לא רצתה לשים עליו את היד. תוסיפו לזה את התיק שפתחה לו המשטרה וחייו כבר לא יחזרו להיראות אותו הדבר.
אנחנו חיים במדינה שבה האלימות נמצאת בכל מקום בין אם בתוך הגבולות או מחוצה להם. מגרש הכדורגל הוא מקום שצריך להישאר נקי ולא לתת לאלימות לעבור סלקציה. שחקני הכדורגל הם מודל לחיקוי של מאות אלפי ילדים וצריכים להבין שברגע שהם בוחרים באקט של אלימות, בין אם מילולית ובין אם פיזית, יש לכך השלכות כבדות משקל.
 |
| חטיב לאחר שהותקף לפני שנתיים (משה חרמון) |
|
| |
אני קורא מפה לראשי הפועל עכו לקבל החלטה מהירה ולהעיף לכל הרוחות את חטיב למען יראו וייראו. רק נקיטה של פעולה כזאת תעביר מסר לכל שחקני הכדורגל שאין מקום לאלימות במקצוע הזה ומי שיבחר בכל זאת בדרך הזו ישלם מחיר כבד.
האלימות היא מכוערת בכל גווניה, אבל הכאת שחקן מהקבוצה שלך היא אקט חמור פי כמה וכמה ומעידה על שחקן ששם את טובתו האישית מעל טובת המועדון בו הוא משחק.
ההתאחדות לכדורגל צריכה להשעות את השחקן מכל פעילות, לתת לו לשבת קצת בבית ולחשוב איפה הוא שגה. לחטיב אני ממליץ לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמו כיצד הוא רוצה שהמשך הקריירה שלו תיראה.
אין ספק שהשחקן בן ה-24 עשה הרבה טעויות בקריירה הקצרה שלו ואם לא יעשה שינוי קיצוני בגישה שלו הוא יסיים כמו הבטחות כדורגל מקומיות שלא מימשו את הכישרון שלהם ויושבים היום בבית ובוכים על מר גורלם.
הכתוב הינו טור דעה