מכבי תל אביב עברה מהפכה בקיץ האחרון. שלוש שנים ללא אליפות הן בהחלט יותר מדי זמן עבור מיץ’ גולדהאר, שעשה כמעט את כל הצעדים הנדרשים כדי להחזיר את הצלחת לקריית שלום: החזרתו של בן מנספורד לתפקיד המנכ”ל, הוספת אנשי צוות שלא היו בשנים שקדמו לעונה הנוכחית ומינוי שם גדול כמו רובי קין, אמנם חסר ניסיון אך עם המון רעב לנצח ותשוקה לשחק כדורגל התקפי לעמדת המאמן.
הצהובים בהחלט יצאו עם לא מעט סיבות לאופטימיות לפגרת הנבחרות. הקבוצה חזרה לשלב הבתים של הקונפרנס ליג אחרי היעדרות בת שנה, מושלמת בליגה אחרי שני מחזורים תוך שהיא משחקת כדורגל מצוין ברוב הזמן ואף צירפה את קיקו בונדוזו שמסתמן כקשר שיוכל לשדרג אותה, אבישי כהן כגיבוי לעמדת המגן הימני ואת השוער אורלנדו מוסקרה. בכך, הקבוצה של רובי קין השלימה את כל מכסת ששת הזרים שלה לפחות עד אזרוחו של אנריק סבוריט, אבל נדמה שבקריית שלום שכחו דבר אחד, אולי אפילו שניים – בלם.
למכבי ת”א אין בעיה בהתקפה. למעשה, היא כבר הוכיחה גם בעונה שעברה וגם העונה כיצד היא מסוגלת לחסל יריבות בכמה התקפות בודדות. הבעיה של הצהובים נמצאת בעורף, בהגנה, שם בא לידי ביטוי הפער המרכזי בינה לבין אלופת שלוש השנים האחרונות, מכבי חיפה.
זה אולי יישמע מוזר לחלק מהאוהדים, אבל במקום להתעסק בשאלת האזרוח שלו, מוטב היה למכבי ת”א להגיד “תודה רבה” לאנריק סבוריט ולהיפרד יפה מהספרדי. כמגן שמאלי – מהזרים הטובים ביותר שהיו פה. כבלם – איטי, בינוני ונוטה ללא מעט טעויות מחוסר ריכוז. לו היה זה כל שחקן זר אחר, שלא מחזיק ברזומה של סבוריט, ספק גדול אם מכבי ת”א הייתה “שורפת” עליו משבצת של זר.
הספרדי הרוויח את הקרדיט הזה ביושר, אך עושה לי רושם שמדובר ב”פרה קדושה” שמעכבת את חיזוק החוליה שמכבי נדרשת לשפר יותר מכל. אם אם במכבי החליטו ללכת על רוי רביבו כמגן הפותח לאור ההתקדמות המרשימה שלו בשנה האחרונה ואופיר דוידזאדה מחליף, אין להם שום סיבה להחזיק את סבוריט בסגל על תקן בלם זר.
אז נכון, במכבי ת”א “אופטימיים” שתהליך האזרוח של סבוריט יושלם לפחות עד ינואר, אבל מה יהיה בינתיים? הצהובים לא יוכלו לצרף שחקנים נוספים עד החלון הבא ויצאו לדרך קאדר בלמים לא מספיק טוב לקבוצה שרוצה לרוץ לאליפות –סבוריט כאמור, דריק לוקאסן שרחוק מלהיות יציב וניר ביטון האיטי. אי אפשר להשוות כיום אף אחד מהם עבדולאי סק, גם לא לשון גולדברג וזה עוד לפני שראינו באמת את הבלם החדש של הירוקים, לורנצו שימיץ’. בניגוד לזו של חיפה, ההגנה של מכבי ת”א איטית מאוד ועלולה להיתפס במערומיה בכל משחק. כן, לא רק במשחקים מול מכבי חיפה, הפועל באר שבע, בית”ר ירושלים או כל משחק צמרת אחר. כל קבוצה בליגה תוכל לעקוץ את מכבי ת”א בהתקפות מעבר. למעשה, זה כבר קרה לא מעט בעונה שעברה. הצהובים איבדו לא מעט נקודות “בטוחות” ולמרות מאזן די שוויוני מול מכבי חיפה (שני הפסדים, תיקו וניצחון) ושלושה ניצחונות במפגשים מול הפועל ב”ש, סיימה מתחת לשתיהן בטבלה.
נוסיף לכך את ההחלטה התמוהה משהו למכור את שחר פיבן להפועל ירושלים. במציאות שבה קבוצות נואשות לבלם ישראלי טוב, הצהובים ויתרו על פיבן, שכבר הוכיח שהוא יודע להיות שם ברגעים שצריך אותו. ההתקפה של מכבי ת”א כאמור תנצח עבורה מספיק משחקים העונה, כי בכל זאת נמצא שם השחקן הישראלי הכי גדול של הדור הנוכחי. ועדיין, העורף הלא מספיק חזק של מכבי ת”א עשוי לעזור ליריבות לתפוס אותה במערומיה בהמשך העונה ונקודת התורפה הזו עלולה להתברר כגורם מכריע במאבק על האליפות העונה.
הכתוב הינו טור דעה