קשה להיות אוהדי ספורט ישראליים בזמן המלחמה. באופן כמעט מוחלט העולם עומד נגדנו, או לפחות נמנע מלהביע תמיכה באופן מקומם, בזמן שבמקרים אחרים הספורט, ככלי בעל עוצמות והשפעות יוצאות דופן, ידע לנצל את מעמדו כדי לעמוד לצד “הטובים” מול “הרעים”.
אבל בתוך החשכה באירופה יש נקודת אור. הכדורגל הגרמני. במדינה שממנה יצא המושג “לעולם לא עוד”, לקחו בצורה מובהקת את הצד הנכון, נעמדו לצד ישראל בעת הקשה ולא הסתפקו בדיבורים. התמיכה המוחלטת באה לידי ביטוי גם באמצעות מעשים משמעותיים.
מיינץ השעתה את אנואר אל גאזי ששיתף תכנים אנטישמיים, היא החזירה אותו אחרי מספר ימים אבל הוא שוב פרסם דברים פרו פלסטיניים והמועדון פועל לבטל את חוזהו. באיירן מינכן של דניאל פרץ זימנה את נוסאייר מזראווי לשיחת הבהרה ודאגה לקשר בינו לבין הקהילה היהודית.
אנואר אל גאזי (הטוויטר של מיינץ)כל משחקי הליגות הבכירות לגברים ונשים נפתחו בדקת דומייה ובורוסיה דורטמונד אף הקריאה טקסט שלא הותיר אף ישראלי אדיש. ורדר ברמן, שאחד מאוהדיה נחטף לרצועת עזה, נרתמה למאמץ להשבתו וקהלים רבים ברחבי הליגה הביעו הזדהות עמוקה איתנו.
כשהמלחמה תסתיים עלינו לזכור מי עמדה לצדנו. מול השתיקה הרועמת בספרד, ההתנהלות המבישה באנגליה וההתעלמות באיטליה וצרפת, הכדורגל הגרמני בחר נכון ואנחנו לא נשכח זאת. הפחד של הליגות הגדולות מהכסף שזורם מהמפרץ ייזכר לחובתם לתמיד.
הכתוב הינו טור דעה