שלב הבתים האחרון של ליגת האלופות במתכונת כפי שאנו מכירים הגיע לסיומו. האמת? לא נפלנו מכיסא. הפתעות גדולות לא קיבלנו (הדחה של מנצ’סטר יונייטד כיום היא ממש לא הפתעה), הקבוצות שציפינו שיעלו, ברובן ככולן פילסו את מקומן לשמינית הגמר, ומתוך ה-16 שהפעילו אליו, היו שתיים שבלטו מעל כולן.
אני מדבר כמובן על שתי אלופות אירופה האחרונות – מנצ’סטר סיטי וריאל מדריד. וזה ממש לא מקרי. שתיהן, יחד עם באיירן מינכן, הרשימו יותר מכולן בשלב הבתים, ולפחות בשלב הזה, נראות הכי שלמות, הכי עמוקות והכי מוכנות ללכת עד הסוף.
אז סיטי ובאיירן אכן מכונות מפלצתיות שאיש לא ירצה לפגוש, אבל האם מישהו מסוגל להמר נגד ריאל מדריד? אם בתחילת העונה הפציעות של טיבו קורטואה ואדר מיליטאו והיעדר החלוץ אחרי עזיבת בנזמה גרמו לאנשים לפקפק בקרלו אנצ’לוטי וחבורתו, הרי שהם סיפקו את התשובה בדיוק במקום שהם הכי אוהבים לעשות זאת – על המגרש. 18 נקודות מ-18 אפשריות בשלב הבתים, כדורגל שלעתים היה מהפנט, שילוב של כוח צעיר ומרענן עם “ותיקי השבט” המנוסים ומעל כל אלה, היהלום שבכתר.
כן, אנחנו מדברים כמובן על ג’וד בלינגהאם. האיש שצמד המילים “כל יכול” מתאר אותו בצורה הטובה ביותר. הציפיות מהאנגלי היו גבוהות מלכתחילה, אך ספק אם גדולי האופטימיים הצליחו לדמיין פתיחה שכזו. מעבר למספרים המדהימים (16 שערים ו-5 בישולים נכון לכתיבת שורות אלה), המועדון הגדול בעולם כיום קם ונופל על מוצא רגליו של הקשר בן ה-20. היכולת שלו להפיק את המקסימום ממצבים שנראים בלתי אפשריים על המגרש, ויסות הקצב, התנועה עם ובלי הכדור והיכולת ההגנתית נותנים תחושה כאילו ריאל עם עוד שחקן על המגרש. השחקן הטוב בעולם כיום ובפער ניכר.
אבל זה לא רק ג’וד. כשזה נדבק לוויניסיוס ורודירגו, כמעט ואין הגנה שיכולה לעצור את צמד הסילונים הברזילאים, עם ובלי הכדור. והקישור? על חוליית מרכז שדה שבה גאון כדורגל כמו לוקה מודריץ’ נדחק לשוליים, שבה אמן מסירות כמו טוני קרוס כבר לא נחשב בחירה ראשונה, שבה כוכב של המשחק כמו פדריקו ואלוורדה, שיודע לעשות הכל על המגרש, הוא בסך הכל “עוד שחקן”, ועוד לא דיברנו על אורליאן טשואמני ואדוארדו קמאבינגה, היא כנראה חוליית הקישור החזקה ביותר כיום בכדורגל העולמי.
אז נכון, החולקים על ההימור על ריאל ידברו על ההגנה הפצועה והחדירה לעתים, על החיסרון של קורטואה והיעדר החלוץ. אבל העובדות, איך נאמר, מראות אחרת. אז ההגנה אולי נוטה לטעות (דויד אלאבה האמ האמ), אבל תסמכו עליה שברגע שתצטרך תדע לנעול את השער. ואפרופו שער, שם, עד כה, אנדריי לונין עושה עבודה נהדרת ומועדף בצדק על פני קפה. ובעמדת החלוץ? הכותרת “המחליף של בנזמה” אולי עשתה עוול לחוסלו, אלא שבינתיים החלוץ הספרדי הוותיק עושה עבודה נהדרת וממש לא מתיימר להיות המחליף של אף אחד. הוא מספיק טוב כפי שהוא, גם אם הוא קצת מחמיצן.
ועל התזמורת הזאת צריך מנצח אחד, והמנצח הזה הוא כמובן קרלו אנצ’לוטי. בגיל 64, האיטלקי שהשיג הכל בקריירה נראה רעב מאי פעם. השמועות על ברזיל לא מרגשות אותו והוא בשלו. ממשיך לספק פנינים במסיבות העיתונאים, נותן לשחקניו גב מלא ואת האשראי לרקוד על המגרש. היו מי שקראו לו “מיושן”, שהרימו גבה אחרי ההברקה של פלורנטינו פרס למנות אותו לקדנציה שנייה, אבל האמת היא שאנצ’לוטי הוא פשוט מאמן ששחקנים משחקים בשבילו. ובקבוצה כמו ריאל, שבה כל אחד יודע למצוא את חברו בעיניים עצומות, לפעמים מספיק לומר לכוכבים בלבן, כמאמרו של מודי בראון ז”ל – “תבלו”.
הדרך לגביע בעל האוזניים הגדולות ארוכה ומותנית בלא מעט משתנים, כמו הגרלה, מזל, מומנטום ועוד. ועדיין, בכל מה שקשור לליגת האלופות, נדמה שריאל מדריד מצאה את הנוסחה. העונה, עושה רושם ש”מלכת המפעל” היא הרבה יותר מזו שהמזל הולך בדרך כלל איתה, אלא שהיא פשוט יותר טוב מכל האחרות בכדורגל. והמזל, אתם יודעים, הולך בסוף עם הטובים. ניפגש במאי. כנראה, עם עוד הנפה לבנה.