איתי מרדכי, לאחר שזכה באליפות עם קבוצת הנוער, קיבל את ההזדמנות מהקודוקודים לאמן את הקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה בשלושת המשחקים הנותרים. אין ספק שהאג’נדה שלו הייתה ברורה, להפריע להפועל באר שבע. הקבוצה שלו חסרת ביטחון אחרי החמישייה בדרבי, ואכן 44 דקות מכבי חיפה הייתה נחושה, התלהבה, קומפקטית, אגרסיבית, מחפה, כל המחשבה שלו הייתה להביא את הקבוצה לדקה ה-60 ואז לעשות חילופים התקפיים ולנסות להפתיע אולי את האלופה שבדרך.
אבל מה לעשות שבמכבי חיפה יש שוער בשם שריף כיוף שמשחק כשוער ראשון בזכות הבעל בית - מכיוון שהוא החליט בתחילת העונה, וגם בעונה שעברה, שהוא השוער הראשון ואף איש מקצוע לא יכול לערער על כך. זה התחיל עם ברק בכר, שסתם את הפה, קיבל את הפקודה שנחתה עליו, הסכים ולכל אורך העונה כיוף היה אשם במספר שערים אומללים שפגעו בקבוצה קשות. אבל השער שספג היום היה פשוט לעג לרש, שאסור לשוער בכל רמה שהיא לספוג. שער אומלל שכזה, כדור בחצי גובה שהוא מזנק אליו הפוך ונכנס ישירות לרשת, אני לא זוכר בכל שנותיי בכדורגל וזה 60 שנים. זה למעשה טרף את כל הקלפים בתכנון של מרדכי ופגע בשחקנים קשות.
לא עברה דקה והירוקים ספגו את השער השני מקינגס קאנגווה, שעד אותו רגע לא נראה בטרנר. יש לציין, שבאר שבע הייתה טובה בארבע רמות מהירוקים והגיע להם לרדת מובסים כבר בחצי הראשון כי כל שעשו היה רק להתגונן. תמיד אני אומר: ‘מה אתם עושים כשהכדור אצל היריבה? אז היום, חיפה עשתה זאת, אפילו הייתי אומר בגדול. אבל מה קורה כשהכדור עובר אליכם? אתם כלום במצב הזה, אין לכם אמירה בכלל על כר הדשא. זה לא מפתיע שהתוצאה הסתיימה ב-2:0 למרות שהגולים היו בסוף החצי. השערים של באר שבע היו צריכים לבוא כבר בהתחלה.
שריף כיוף יוצא לא טוב, הכדור נכנס לרשת (מרטין גוטדאמק)כשצריך לעשות השוואה בין הקבוצות הערב, זה בכלל לא בר השוואה. במיוחד בחצי הראשון ואני לא מאשים את הצעירים של מכבי חיפה, במיוחד לא את איתי אהוד שהצר מצוין את צעדי קאנגווה, אבל בסוף במחצית היה צריך להגיע שינוי. ב-2:0 אי אפשר להמשיך בדרך של המחצית הראשונה. מרדכי עשה חילוף כפול וטוב שכבר הניב תוצאה אחרי שתי דקות, כשדולב חזיזה עשה גול גדול ששמור רק לשחקן גדול.
כשחיפה רצתה לעשות דברים עם הכדור, אז היא כרגיל נשארה חשופה כל החצי השני, כי אצלה אי אפשר לקבל את שני הדברים ביחד, כיאה לקבוצה שרוצה ללכת עד הסוף. בחצי הראשון היא שיחקה כמו קבוצת תחתית שרק לא רוצה לספוג ומפחדת לרדת ליגה. במחצית השנייה הקבוצה השתפרה עם הכדור, הגול של חזיזה, הפנדל שליאור רפאלוב סחט שלא היה ולא נברא, אבל מצד שני, מרגע שנכנס רועי גורדנה, המשחק עבר לשליטה מוחלטת של הפועל ב”ש. כל התקפה כמעט גול – היא הבקיעה עוד 2 שערים שעל הקשקש ביטלו לה.
הייתה לה שליטה מוחלטת בכל פרמטר כדורגל – הנעת כדור, מהירות, זריזות, אחד על אחד. דן ביטון עשה סחרחורות לשומר שלו, שחקן כמו ויטל אנסימבה הוא לעג לרש לראותו כשחקן בחיפה. אולכסנדר סיורוטה לא יודע לגונן – לבלום, הוא נראה קטסטרופה. היחיד שאפשר לציין לטובה בהגנה זה עבדולאיי סק, אבל הוא לא יכול לבד. היו יותר מדי חורים היה בחצי השני, כבר לא שמרו על קאנגווה, שעשה מה שהוא רוצה ושלא נדבר על ביטון. הוא היה מעורב בכל התקפה ובכל מהלך והבקיע. ב”ש קבוצה מספר אחת בארץ, אם אני צריך לבחור אלופה, אני בוחר בה. לאורך הדרך היא משחקת כדורגל קבוצתי, מאומנת היטב, מאורגנת ברמות הכי טובות. נכון, אין לה כוכבים גדולים אבל יש משמעת וחדווה קבוצתית – בכל פרמטר מרגישים כמה היא מאומנת. החילופים של רן קוז’וק תמיד מוכיחים את עצמם.
דן ביטון חוגג (רדאד ג'בארה)גם ניב אליאסי במצבים המסוכנים שהירוקים הגיעו אליהם, היה במקום הנכון, וכמובן לקח מצוין את הפנדל של דיא סבע. סבע בחצי ראשון ניסה להצר את צעדיו של לוקאס ונטורה, ועשה זאת בהצלחה גדולה יחסית. חוץ מפריצה אחת שלו לעומק, שעשתה רק רעש וצלצולים ושום דבר מיוחד. לכן גם סבע לא הורגש במחצית הראשונה, כי הוא באמת היה חוד החנית של הירוקים, להוציא אותו למעברים או לשחק יצירתי בהתקפה. איך שלא נסובב זאת, במהלך נהדר שלו השאיר את דין דוד לבד באחד על אחד, אבל האחרון בעונה גרועה יחסית, מחטיא כמו טירון. האם לדין דוד מותר להחטיא במצב שיכול לעשות 2:2 ולא יגידו לו מילה? זה ההבדל בין שוער לחלוץ. שוער יכול להיות מגורש על טעות, אבל דוד יעשה 200 כאלו והוא ימשיך להוביל ולא יגידו מילה למרות שיש מחליף מצוין בדמות גיא מלמד.
נשארו עוד שני משחקים – ב”ש יוצאת לירושלים אחרי שלושה הפסדים של בית”ר, לי אין ספק שהבאר שבעיים ינצחו ויישארו ראשונים כי יש להם ניצחון יותר ממכבי ת”א ואם זה יפול ויקום על יחס שערים זהה, אז ב”ש תמשיך להוליך את הטבלה. לעומת זאת, מכבי ת”א תבוא לסמי עופר ובמשחק הזה יחזרו מחמוד ג’אבר ועלי מוחמד, הלב בקישור של מכבי חיפה, שהיו לו עליות ומורדות בכל העונה. הם עדיין שני שחקנים מובילים בקבוצה, לכן אני צופה למכבי ת”א משחק קשה מאוד. מכבי חיפה נגד מכבי ת”א זה לא קרב, זו מלחמה. כירוק בדם, אני אומר: הצהובים לא ינצחו בסמי וזה יעלה להם באליפות.
למרות זאת, אי אפשר לשכוח את העונה האומללה הזו של מכבי חיפה, כאשר זו מציגה קבוצה מופקרת לאורך כולה. בגלל שהיא מופקרת, היא סופגת וגם מתפרקת – לקבל תשעה גולים בשבוע זה לעג לרש למועדון החולה הזה. מכבי חיפה מועדון חולה ובטח הקבוצה, ואם אני מסתכל על הזרים והם רוצים להשאיר ארבעה אז זה לא יעזור לכל מי שיאמן בעונה הבאה, הוא ילך הביתה במחזור ה-10, זה יהיה יותר גרוע מהעונה. לא יודעים במועדון מי יאמן, מדברים על מאמן זר ומנהל מקצועי זר, וסבלנו ממו אלאך וטור כריסטיאן קרלסן. יש לי המלצה חמה למועדון, יש בן אדם אחד שאימן בכל העולם והיה בגמר ליגת האלופות – אברהם גרנט. הוא הגיע בזמנו למכבי חיפה בתקופה קשה אחרי שבע שנים שלא לקחה כלום והצליח והשכיל לקחת שתי אליפויות ברצף.
שחקני מכבי חיפה מאוכזבים בסיום (רדאד ג'בארה)זו הייתה קבוצה שאברם גרנט בנה בכל כישרונו, האמינו לי, לגרנט יש הרבה, הוא היחיד שיכול לרפא את המועדון ובוודאי את הקבוצה. הוא מכיר את הכדורגל הישראלי בכל הפרמטרים, בוודאי את חיפה ויודע מה חסר לה. בכל הכדורגל האפריקאי אין דבר שהוא לא יודע, אין שחקן אפריקאי שהוא לא מכיר. כבר מחר צריך להרים לו טלפון להגיע לפגישה. אם הוא יביא זרים, הם יהיו זרים שישלטו כאן בכדורגל, פעם, כל זר כאן היה בצבע. כשמסתכלים על הכדורגל הישראל, אתה אומר שב”ש לא כזו גדולה, יש לה שני זרים גדולים בלבד, אחד קאנגווה והשני ונטורה וכל השאר בינוניים, כולל הישראלים. קוז’וק הפך אותם ליותר טובים. הפועל ב”ש קבוצה מושלמת, אבל אם היא משחקת לפני חמש שנים, היא מקום 5-6 בטבלה, ואם תהיה אלופה היא לא מסוג האלופות של פעם.
מכבי ת”א מצידה הבקיעה שישייה, אי אפשר לקחת כלום לערן זהבי, שהוא הגדול בכל הזמנים בכדורגל הישראלי. לכן, מר גרנט, אם יהיה כאן בסמי עופר, יביא את הנזרים הנכונים. עם הרמה המנטלית שיש לו הוא יכול להיות מאמן מנטלי ופסיכולוג ספורט, מנג’ר, סקאוטר, יש לו את כל החבילה. הוא יסדר את המועדון כמו שצריך, כל אחד אחר שיגיע, עד שיכיר ויבין ויכריחו אותו להשאיר פה זרים בגלל כסף, זו תהיה ברכה לבטלה. חייבים לעשות את המהלך הזה כי זה יציל את המועדון. עוד עונה כזו, מכבי חיפה אולי תחזור לקחת אליפות עוד 20 שנים, וחבל על הזמן ממזמן.
ברק יצחקי אחרי המשחק נגד הפועל חיפה