זה לא התחיל בהפסד המביך לסבאח בקונפרנס ליג. זה גם לא התחיל כשברק בכר נשלח הביתה שלושה מחזורים לסיום העונה. זה התחיל הרבה לפני – עוד בשיחת אזהרה, כמעט נבואית, עם המאמן עצמו, כשהבהרתי לו בנימוס, אבל בסגנון שלי: שריף כיוף זה לא שוער של אליפות. והתשובה? "איציק, אנחנו יודעים". ופה, כמו באגדה הכי מוכרת בכדורגל: כשהשוער לא מספיק טוב, כל ההגנה מתמוטטת כמו מגדל קלפים.
אבל לא, ברק לא בחר את שריף. ההחלטה נחתה עליו כמו הרבה החלטות אחרות במכבי חיפה בעונה הזו, מלמעלה, מהמעטפת. ככל הנראה עטופה במילים יפות כמו "חזון" או "מערכת", אבל בפועל? בלוף. מסך עשן. ומאחוריו? כמעט כלום. כלום ושום דבר.
האמת שלי נאמרה לאורך כל הדרך: במשך עונה שלמה, מכבי חיפה נראתה כמו חבורה של שחקנים שנפגשו בחנייה לפני המשחק. אפס תיאום, אפס ארגון. ראיתי קבוצה שלא מבינה מה רוצים ממנה. ראיתי מאמן שכבר לא מאמין בעצמו. ואז הגיע הדרבי, 5:1, מבוכה שלא נראתה שנים, ובכר פוטר. מאוחר מדי. מבחינתי, הטעות הגדולה הייתה לא להיפרד ממנו כבר אחרי סבאח.
שחקני מכבי חיפה מאוכזבים (עמרי שטיין)והנה 5 תובנות שיסכמו את העונה המבישה, המביכה והקטסטרופלית של המועדון הירוק:
1 – האשליה הירוקה וההתפכחות המכאיבה
שלוש אליפויות ברצף, קבוצה שנגעה בשמיים והחזירה את הגאווה למועדון. והמאמן? כמעט קיבל רחוב על שמו ליד אצטדיון סמי עופר. אבל אז, רגע לפני שחשבנו שהוא יהיה פרגוסון הבא, הוא נסע לבלגרד והתרסק כמו טיסת לואו-קוסט באוקראינה. כישלון טוטלי בכוכב האדום, קרמה שהתנפצה, ויחד איתה, החלה עונת התפוררות שלא תישכח לעולם.
במשחק הראשון בקונפרנס ליג, מול סבאח, מכבי חיפה נראתה כמו נבחרת של ילדים על מגרש חוץ בגשם. שלישייה מביכה, וכפי שטענתי תחת כל עץ רענן, מאמן שלא מכיר את שמות היריבה. המחדל הזה היה סימן ברור לעונה מופקרת, אולי הכי מופקרת שידעה מכבי חיפה מאז היווסדה. ואם לרגע חשבנו שה-6:3 בגומלין יכפר – אז לא. אתה לא מחזיר כבוד כשאתה סופג שלישייה מקבוצה מדרג ג', גם אם הבקעת שישה.
שחקני מכבי חיפה (עמרי שטיין)2 – ההחלטות – או חוסר ההחלטות – של בכר
צריך לדבר על זה: ברק בכר לא האמין באמת בסגל שלו. הוא סמך על 8 שחקנים גג. היתר? קישוטים. פותחים רק כשאין ברירה. וכשיש לך פרות קדושות כמו סק, אתה לא נוגע. את שימיץ’ – הבלם הכי טוב שהיה לו – הוא שחרר. על קורנו, מגן שמאלי מהטובים שנראו פה, הוא ויתר כאילו מדובר בשחקן נוער. על הדרך חיסל גם את סונדגרן, מגן ימני שהיה דבק חברתי בקבוצה.
ואת מי הוא הביא במקום? חבורה של זרים שנראה כי נבחרו בשיטת "מי זמין עכשיו בזול?" הבהרתי לברק פנים מול פנים – "הם לא טובים מספיק", והוא לא אהב את זה. אבל זה לא עניין של דעה – זו עובדה! והעובדות, כמו תמיד, ניצחו את האשליה.
ברק בכר (עמרי שטיין)3 – הזרים – או מה שנשאר מהם
בליגת העל 2025, כל קבוצה שיש לה 5 זרים טובים מתמודדת על אליפות. מכבי חיפה? הצליחה איכשהו להביא זרים שאפילו בפיפ"א לא שווים שיבוץ בהרכב. לעומת זאת, תראו את באר שבע עם קאנגווה ו-ונטורה, כמעט לקחה אליפות. תראו את מכבי ת"א עם ווסלי פטאצ’י שהיה פשוט בלתי ניתן לעצירה. שם מבינים: זרים טובים = אליפות. זרים חלשים = קרקס.
4 – שלושה בלמים וחור בתחתית
השיטה של בכר הייתה ברורה – שלושה בלמים. אבל בלי בלמים ראויים. למה? כי הוא לא סמך על אף אחד. לא על הבלמים, לא על השוער, בקושי על עצמו. וכשמאמן מאבד ביטחון, הוא כבר לא מאמן. הוא מנווט ספינה בים סוער בעיניים עצומות. הפחדנות של ברק בכר חיסלה את מי שפעם היה המאמן הכי אמיץ בליגה. אותו בכר שהעז, לקח סיכונים וקטף תארים, הפך לצל של עצמו. ככה בדיוק מאבדים קבוצה.
ווסלי פטאצ'י מול עבדולאי סק (עמרי שטיין)5 – ברדק טקטי וחדר הלבשה מפורק
וזה לא נגמר בבכר. כל הצוות שלו נראה כמו חבורת שחקנים שמככבים בקליפ רע של ראפ. קופצים, צועקים, מפריעים. ובמקום שמישהו יעצור את הקרקס הזה, בכר שתק. שתק עד שזה התרסק. כפי שהיה לו הרבה פעמים העונה עם עבדולאי סק.
לסיכום: איך הפכו חלום לאפר? מה נשאר לנו? עונה מבוזבזת, קהל שבור, הנהלה מבולבלת וסגל שדורש מהפכה. זו לא רק עונה רעה, זו עונה שתיכנס לספרי ההיסטוריה של מכבי חיפה בתור העונה בה שכחו מזה כדורגל.
השאלה עכשיו היא פשוטה: האם במכבי חיפה יפיקו את הלקחים, או שבקיץ הקרוב נקבל עוד חמש חותמות על דרכונים של זרים בלתי מזוהים? האם נמשיך לחיות באשליית התארים או שנחזור לבנות מועדון שמכבד את ההיסטוריה הירוקה? ולברק בכר אני אומר: תודה על מה שהיה. אבל, וזה אבל גדול. את העונה הזו כולנו נרצה לשכוח.
6 – מי שמוותר – מוותרים עליו
ואחרון חביב, פרנזי פיירו, שלדעתי בשנתיים האחרונות היה אחד השחקנים הכי חשובים אם לא הכי חשוב. פניתי אישית לברק בכר ואמרתי לא שלא יעז לוותר על פיירו. פניתי לגל אלברמן, פניתי למעטפת ואמרתי והתרעתי שלא יוותרו עליו. הבטיחו לי שלא ימכרו אותו, אמרו שהוא שחקן מפתח ושיודעים כמה הוא חשוב פה.
פרנזי פיירו (א.א.ק אתונה)בסופו של דבר, בכר היה כזה חלש, כשהוא ידע שפיירו הוא כזה חזק, והחליט לוותר עליו. אז הוא ויתר, ויתר, ויתר ו-ויתר, ובסוף ויתרו עליו. מאמן כדורגל חייב להיות חזק, עם עוצמות, חייבת להיות לו דעה, ושיאמינו לכל הדברים שאמרתי. אבל אם החליטו לוותר על כל כך הרבה דברים מהרגע שהגיע ועד שפוטר, ואיך שהקבוצה נראתה במשך כל העונה, עם טעויות לא הגיוניות, אז לברק בכר היה מגיע שיוותרו עליו.
הסיפור של איתי מרדכי ב-3 המשחקים האחרונים לא קשור אליו בכלל, כי הקבוצה לא רצה, היא בקושי הלכה. השחקנים היו אבודים מקצועית ובוודאי מנטלית. אמרתי לברק בעבר שהוא צריך לשחרר את כל הזרים, והיום אני אומר ש-95% מהשחקנים צריכים ללכת הביתה, ויפה שעה אחת קודם.