אני מודה, טעיתי לגבי עודד קטש. הייתי מראשוני המבקרים של מכבי כשהחתימה את המאמן בקיץ ומגדולי מבקריו לאורך העונה, אבל טעיתי בגדול. קטש האמין בדרך שלו מהרגע הראשון, גם כשזה נראה פחות טוב הוא דבק בה ועכשיו הוא קוצר את הפירות. חייבים לומר, היו לא מעט טעויות של המאמן שגם גרמו להפסדים מתסכלים לא פעם, אבל בעונת כדורסל ארוכה גם קטש, כמו הקבוצה כולה, עבר תהליך של התלמדות והוא מגיע לישורת האחרונה בשיאו.
ואחרי שהתנצלתי בפני קטש אפשר לומר: תאמינו בדרך. בשורה התחתונה ולמרות ההפסד בקובנה מכבי הבטיחה פלייאוף שלישי בארבע עונות, גם אם פעם אחת היא לא שיחקה כי העונה נעצרה ופעם אחרת היא הושפלה מול ריאל מדריד, זה חלק מהתהליך שהמועדון עובר בדרך למעלה. כשמנצחים קל יותר לתקן ובמכבי יש הרבה מאוד מה לתקן אחרי שנים ארוכות בהן לא הייתה רלוונטית, היא צריכה לדאוג להמשכיות ולהמשיך להאמין, כי התוצאות יגיעו.
כשאני מדבר על המשכיות כמובן שהכוונה היא קודם כל לווייד בולדווין ולורנזו בראון. האחרון כבר נעול בקבוצה לשנים הבאות, השני יינעל רשמית בקרוב ואליהם יצטרף בונזי קולסון. הקו האחורי הטוב במפעל (מוכח מספרית) היה אחראי על הריצה הכי מרשימה שראינו ממכבי מאז תחילת עונת 2019/20, לפני הפציעות של עומרי כספי ונייט וולטרס ואם הוא יוביל אותה לפיינל פור שמותיהם יהיו חרוטים במקום של כבוד בספרי ההיסטוריה.
הדבר החשוב ביותר בעיניי בתקופה האחרונה הוא השיפור של הקו הקדמי, מה שהיה עקב אכילס של מכבי לא אחת העונה. ברגע שג’רל מרטין, ג’וש ניבו, רומן סורקין וג’ייק כהן מספקים מספרים הקבוצה הופכת לכוח כמעט בלתי עציר. מרטין קולע בדיוק כשצריך, כהן שכבר נמחק לגמרי פילס את דרכו לחמישייה וניבו חווה רנסנס של ממש. אנחנו יודעים מה נקבל מהקו האחורי, אבל כהן ומרטין יהיו גיים צ’יינג’ר ברגע שיקלעו ולא יאפשרו דאבל טים על הגארדים.
בשבוע הבא מכבי תחזור להיכל ותארח את ריאל מדריד למשחק שיקבע מי תהיה היריבה בשלב הבא. לא נעסוק כרגע בחישובים מי עדיפה, בפלייאוף כל היריבות מעלות את הרמה וכל אולם יהיה קשה מאוד. מכבי עדיין לא קבוצת חוץ שאפשר להתפאר בה והיא בכל זאת תצטרך למצוא דרך לנצח לפחות פעם אחת כדי להגיע לפיינל פור, למרות הריצה הנהדרת בחודש האחרון והמלחמה בקובנה מכבי תצטרך לגלות אופי גדול יותר, כדי לא להתפרק ברגעי משבר כמו בסדרת הפלייאוף בעונה שעברה.
הכתוב הינו טור דעה