מחיה המתים

בשבועות האחרונים כולם מדברים על הנפלאות שדייגו סימאונה עושה באתלטיקו מדריד, ובצדק. בארבע שנים וחצי שלו במועדון מבירת ספרד, המאמן הארגנטינאי החזיר את הקולצ'ונרוס מהקבר ופשוט החיה אותם מחדש. מי שזוכר את הוויסנטה קלדרון רק לפני מספר שנים ויראה אותו כיום לא יאמין שמדובר באותו מגרש ובאותם אוהדים.

מי שעושה את אותו הדבר, רק באנגליה, הוא יורגן קלופ, שבתוך חודשים ספורים החזיר את שמחת החיים לאנשי ליברפול והחזיר את הקבוצה לאמונה הבלתי מתפשרת, שאפיינה אותה במהלך ההיסטוריה ונעלמה לה בשנים האחרונות. אותה אמונה שאפשרה את הקאמבק הבלתי נשכח מול בורוסיה דורטמונד בגומלין ברבע הגמר ואותה אמונה שהביאה את האדומים לגמר בבאזל.

אוהדי ליברפול. מעולם לא התייאשו (רויטרס)

אז כן, גם בשנים הפחות טובות, אנפילד לא הפך לבית קברות. אוהדי ליברפול הם פשוט לא כאלה. אבל אי אפשר לטעות במהפך ובשינוי שהמאמן הגרמני הצבעוני הביא לעיר האפורה. הכריזמה, שמחת החיים, הנחישות עמה השחקנים עולים אל הדשא ובעיקר ההרגשה שסוף סוף יש מאמן רציני על הקווים, אחד כזה שלא נופל מאף מאמן של שום יריבה וגם עולה על רובם.

זה לא רק עניין של אמונה והתלהבות. מאז שקלופ הגיע לליברפול, הקבוצה הרבה יותר טובה. הלחץ על כל המגרש, העמידה הנכונה בהגנה והיציאה המופתית להתקפות מתפרצות הפכו את המייטי רדס לקבוצה הרבה יותר מסוכנת. אם בקיץ הקרוב הנהלת הקבוצה תיתן למאמן להיות אחראי על הפעילות בשוק העברות, וכך אני מאמין שיקרה, נראה בעונה הבאה קבוצה חזקה מאוד שתוכל להתמודד בכבוד עם הקבוצות העשירות של פפ גווארדיולה, אנטוניו קונטה ואולי גם עם זו של ז'וזה מוריניו. וכן, גם עם האלופה לסטר.

קלופ. החזיר את התשוקה לאנפילד (רויטרס)

בינתיים, ליברפול וקלופ יסתפקו בלהביא למועדון תואר אירופי ראשון מאז אותו ניצחון בפנדלים אחרי 3:3 היסטורי ובלתי נשכח מול מילאן באצטדיון אטאטורק באיסטנבול ב-25 במאי 2005. סביליה הספרדית תנסה להפריע לחגיגה ולזכות במפעל בפעם השלישית ברציפות. להתראות ב-18 במאי בסנט יאקוב פארק בבאזל.    

הכתוב הינו טור דעה