מכבי חיפה של השנים האחרונות מזכירה במובנים רבים את מכבי תל אביב בשנים שלפני עידן ג'ורדי קרויף - האוהדים נגד השחקנים ואלו משיבים להם ב"ברוגז" ילדותי, קליקות ואווירה עכורה בתוך הקבוצה, הדלפות מחדר ההלבשה, סמלים שעוזבים בצורה מכוערת, שחקנים טובים שלא מצליחים להביא את עצמם לידי ביטוי, צעירים מוכשרים שנעלמים, רכבת זרים בלתי נגמרת, מאמנים מפוטרים ובעצם מה לא.
בתחילת הקיץ היה נראה שמשהו השתנה. המנכ"ל הקודם עזב, ומי שהגיע במקומו (אסף בן דב) החל להשליט סדר ומשמעת בתוך המועדון ולהילחם בהדלפות החוצה. הובא מנהל ספורטיבי (למה שלא יהיה מנהל מקצועי?) זר, ואפילו המשיך שחרורם של שחקנים שאינם מתאימים לקבוצה מבחינה מקצועית, חברתית ומנטלית.
 |
| רוני לוי (עמרי שטיין) |
|
| |
אולם נראה כאילו משהו מפריע לבעלי המועדון, יעקב שחר, להשלים את המהפכה עד הסוף. לצד מנהל ספורטיבי זר, נשאר צוות מקצועי ישראלי. במקום שחקנים בינוניים שעזבו, הגיעו שחקנים בינוניים אחרים. התוצאות של מצב הביניים הזה הגיעו בדמות יכולת ירודה במשחקי ההכנה שהגיעה לשיא בהדחה המביכה במוקדמות הליגה האירופית על ידי נומה קאליו החלשה, ובהתמהמהות בלתי מוסברת בנושא הרכש.
הפיטורים של רוני לוי מסמנים שהגיע הזמן לשנס מותניים ולהשלים את המלאכה – להפוך את קרלסן למנהל מקצועי, לאפשר לו למנות צוות מקצועי זר (מאמן, עוזרי מאמן ומאמן כושר) כפי הבנתו ואלו יחליטו ביחד מי השחקנים מהסגל הקיים שצריכים להישאר ומי לא, ואיזה רכש להביא.
תפקידו של בעלים בכדורגל המודרני צריך להסתכם במינוי מקבלי החלטות (מנכ"ל, יו"ר ומנהל מקצועי) מתאימים, לצד קביעת קווי מדיניות כגון רצון לראות מספר מסוים של שחקני נוער בסגל של הקבוצה הבוגרת, ושמירה על המסגרת התקציבית בכל הקשור לרכש. את ההחלטות המקצועיות הפרטניות צריך להשאיר למומחים.
הכתוב הינו טור דעה