גם כשמנצ’סטר סיטי ירדה להפסקה ביתרון 0:2, אף אוהד כדורגל לא סגר את הגולל מבחינת ריאל מדריד. ככה זה כשמלכת המפעל הבלתי מעורערת הרגילה אותנו שהיא לעולם לא מתה, תמיד יודעת לחזור מבורות עמוקים ולחולל ניסים. אבל הפעם היה משהו שונה באתיחאד.
בעונה שעברה קארים בנזמה מחק יתרון כפול של קיליאן אמבפה ושלח את פאריס סן ז’רמן הביתה, לאחר מכן הבלאנקוס היו רחוקים 10 דקות מהדחה, אבל שני שערים מאוחרים שברו לצ’לסי את הלב והשיא הגיע בחצי הגמר כשרודריגו החזיר את ריאל מהקבר עמוק בתוספת הזמן.
כאילו ריאל התאהבה בניסים והגיעה למנצ’סטר בתחושה שהנס כבר יבוא מעצמו. אבל ניסים לא קורים לבד, ניסים צריך לחולל. סיטי ופפ גווארדיולה הגיעו כדי לנקום על מפח הנפש בעונה שעברה ומהרגע הראשון כתשו את אלופת אירופה בתצוגה שלא נשכח זמן רב.
בהפסקה ברנרדו סילבה כבר היה עם צמד ובעוד השאננות של ריאל נמשכה גם לדקות הפתיחה של המחצית השנייה, הנס הלך והתרחק. אבל הלבנים אף פעם לא מתים ופפ לא יכול היה להירגע עד שראה את אדר מיליטאו קובר סופית את התקוות של ריאל וחוליאן אלבארס כבר חתם תצוגה מופתית.
אין ראויה מסיטי לזכות השנה בליגת האלופות, היא בפער עצום הקבוצה הטובה בעולם ואחרי שהדיחה את באיירן מינכן וריאל מדריד, הגביע ממש בהישג יד. כל שנותר לפפ הוא לא לחרב לעצמו שוב פעם ואם יש קבוצה שבאופי שלה אוהבת לעקוץ, הרי זו אינטר, שתבוא בכושר שיא ועם היסטוריה מאחוריה.
וריאל? היא תקום מהקרשים כמו גדולה. כי הרי ריאל אף פעם לא מתה, גם אם היא נופלת מדי פעם וצריכה לרענן את השורות ולהחליף דורות. העונה היא קצת התאהבה בנס, ציפתה שהוא יקרה מעצמו וקיבלה שיעור – ניסים לא קורים לבד, ניסים צריך לחולל. מי כמוה יודעת.