מכבי תל אביב הרגישה היטב (ובצורה חיובית) בשבוע האחרון כמה קריטית ומשמעותית הביתיות שלה. לא שלא ידענו זאת, אבל הצהובים שהרשימו עם 3/3 בזירה המקומית בזמן פגרת היורוליג קיבלו את הבוסט הגדול בעיקר מהקהל בהיכל יד אליהו.
זה החל בניצחון של האלופה בדרבי על הפועל ת”א, המשיך באחד נוסף בבית על מכבי ר”ג המפתיעה, הגיע לחגיגה בארנה אחרי תצוגה מרשימה והסתיים עם הניצחון הלא פשוט על גליל עליון, שוב פעם לעיני הקהל הביתי בהיכל יד אליהו שבתל אביב.
ווייד בולדווין עם ניסיון להטביע (רועי כפיר)אחרי שהסתבכה בענק עם פתיחתה המאוחרת של ליגת ווינר סל בעקבות המלחמה, הצהובים העלו הילוך וכבר בניצחון הבא אחרי פגרת הנבחרות יעלו למקום הראשון בליגה המקומית. אגב, ראינו בשנה שעברה כמה קריטי היה המקום הראשון, כשסדרת הגמר הוכרעה בפוטו פיניש משוגע בהיכל עם יתרון הביתיות של הצהובים שנשמר.
אז בליגה המקומית כמובן זה עזר לסגור פערים ולהיצמד להפועל ת”א, אולם באירופה הצהובים מארחים ביורוליג מחוץ לביתם, ועל רקע העונה האירופית הלא מרשימה חשוב לזכור את הדבר הזה, כמה מכבי היא קבוצה הרבה פחות חזקה בלי הקהל שלה מאחוריה.
וזה לא רק המשחק הספציפי ביד אליהו, זה לייצר מומנטום ניצחונות עם הקהל, זה להגיע הביתה ולעצור רצף הפסדים בעזרת הקהל, כשבמקום זאת עודד קטש ושחקניו בעוד משחק נייטרלי מה שנקרא.
לורנזו בראון עולה לסל (רועי כפיר)הביתיות גם הופכת משחקים ליותר קלים, להכריע אותם בשלב מוקדם יותר, לאפשר רוטציה יותר רחבה, לתת לכוכבים יותר מנוחה, פחות טיסות ועייפות. שלל דברים שמשפיעים מאוד על העונה האירופית של הצהובים, שבעקבות המלחמה היא באמת יוצאת דופן והפכה למאתגרת הרבה יותר.