נתחיל מהשורה התחתונה – לפחות בעשורים הקרובים, נובאק ג’וקוביץ’ היה וגם יהיה השחקן הגדול בהיסטוריה של המשחק. נחזור לכותרת – בגיל 37 ואחרי שכבר השיג הכל מהכל בקריירה, הסרבי המעוטר כבר יכול להתחיל לתכנן בנחת את הפרישה.
הג’וקר הפסיד היום בגמר טורניר שנגחאי לשחקן הטוב בעולם כיום, יאניק סינר, ולא שנובאק לא ידע זאת, הוא גם אמר את זה לפני המשחק. כשהרעב כבר דעך, הפיזיות לא אותה פיזיות, הברך הימנית חבושה ומגבילה בתנועה, והכי חשוב – מדליית הזהב היוקרתי במקום של כבוד בארון, נובאק יכול להרשות לעצמו לשחרר.
אחרי קריירה שוחקת במיוחד גם הוא כבר מבין שבעוד גראנד סלאם יהיה לו קשה מאוד מאוד לזכות, כל עוד יאניק סינר וקרלוס אלקראס כשירים, ועל אחת כמה וכמה שהמייג’ור מוכרע בשיטה של הטוב מחמש מערכות. לא במקרה כבר את השנה הנוכחית ג’וקוביץ’ מסיים ללא התואר הכי יוקרתי (מייג’ור), אותו לקח יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה (24).
בגיל הזה ועם האיכויות שיש לשני הכוכבים הנוכחיים של הסבב, ג’וקוביץ’ מבין שיהיה לו קשה מאוד להתמודד. היום הוא ניסה לחגוג את התואר ה-100 שלו בקריירה המפוארת, להיכנס למועדון המפואר בו נמצאים רק ג’ימי קונורס ורוג’ר פדרר, אך האיטלקי הצעיר לא התחשב ברצון של הגדול בהיסטוריה.
רק לאחרונה הסרבי הצהיר שרק גראנד סלאם ולייצג את מולדתו סרביה מעניינים אותו, אבל כמו שאנחנו מכירים את איש השיאים הבלתי נגמר הוא בוודאי לא יניח את המחבט עד שיעלה למספר תלת ספרתי של תארים. האם נובאק ילך בדרך הקלה, יירשם לטורניר הבית בבלגרד בנובמבר (250 נקודות) ויחגוג כמו שצריך באין מפריע?
כי בסרביה הוא בגדר אליל וגם אם ישחק על רגל אחת הוא ייקח שם את התואר שהוא צריך כדי להכניס עוד שורה לספריי ההיסטוריה. או אולי, שהטניסאי המעוטר יחכה לשנה הבאה וינסה באחד הטורנירים של חודש ינואר כדי לסגור סיפור גם בעניין הזה. בכל מקרה, מלבד עניין הגעה ל-100 תארים שתיקרה במוקדם או במאוחר, לא נראה שנשאר לסרבי אתגר משמעותי וריאלי שהוא יכול לעמוד בו.
אז אחרי רפא נדאל, האם נראה את הסרבי תולה את המחבט או שבדומה לרפא הוא יעשה זאת רק אחרי שלל פציעות/ירידה משמעותית בפיזיות וביכולת? אני הייתי מהמר על האופציה הראשונה.