לא משנה אם הוא חובב כדורגל או לא, אין אדם במדינה שפספס את העובדה שבית”ר ירושלים זכתה בשבוע שעבר בגביע המדינה, ולא בהכרח בגלל סיבות חיוביות. הקבוצה מהבירה הניפה (וגם זה לא הלך בקלות) תואר אחרי 14 שנות בצורת ועשרות אלפים הגיעו לחגוג בגן סאקר. אך אם הירושלמים לא רוצים לחכות עוד תקופת זמן כזו עד לתואר הבא, מילת המפתח היא יציבות.
מה לא עבר על בית”ר בשנים האלו. מה אומרים לכם השמות ארקדי גאידמק, גומא אגייאר, אלי טביב, משה חוגג, השייח חאמד בן חליפה וסטפן מלול? ולמי שהספיק לשכוח, היו גם את צמד האמריקאים שרצו מסביב למגרש בבית וגן ולבסוף ברחו מבלי ששמו שקל אחד במועדון. הקבוצה עברה תהפוכות שקבוצות אחרות לא עוברות בשבעה גלגולים ורק העונה הייתה על סף ירידה לליגה א’.
למרבה המזל, ברק אברמוב החליט לקחת את הקבוצה תחת כנפיו ולהציל אותה עם הרבה אומץ ותושייה, וכנגד כל הסיכויים, לבנות תוך כדי תנועה ובתקציב לא גבוה קבוצה שזכתה בגביע תוך כדי תצוגות מרשימות בחצי הגמר ובגמר, ויותר חשוב מהכל, קירבה את הקהל בחזרה לקבוצה. לא סתם המלחמה על כרטיסים לחצי הגמר ולגמר הייתה כל כך גדולה ואנשים שילמו אלפי שקלים כדי להיות בסמי עופר ברגעים המכריעים. האוהדים צמאים לבית”ר שזוכה בתארים.
מה משותף לתקופה בה הצהובים-שחורים לא הניפו תואר אחד לרפואה? אי יציבות. בכל קיץ, או סקנדל או פסטיבל. בתקופה בה גאידמק הפסיק להשקיע בכל קיץ הוחלף הסגל כשאיציק קורנפיין ששימש כיו”ר ניסה לגרד שקלים ולהרכיב קבוצה בתקציב מינימלי. לאחר מכן, בתקופת טביב הוא החליף בכל קיץ את הסגל כי לא הסכים לשדרג את שכרם של השחקנים הבכירים והעדיף לחפש מציאות בשוק. משה חוגג היה איש של מצבי רוח שבנה את הקבוצה בכל קיץ מחדש על פי גחמותיו וגחמות הקהל ושפך כספים רבים לשווא במקום לבנות קבוצה מאוזנת ובריאה.
אם ברק אברמוב מספיק חכם, הוא ילמד מהטעויות של קודמיו בתפקיד וביחד עם יוסי אבוקסיס ישמור על השלד הקיים ועליו יוסיף כמה חיזוקים. בית”ר היא הקבוצה שפגעה בזרים בצורה מדויקת יותר מכל קבוצה אחרת בליגה. דנילו אספרייה, יון ניקולאסקו, פרד פריידיי, גרגורי מורוזוב (שנחשב כישראלי), מיגל סילבה וטרזי תומא. מלבד סרגיי בורודין, בכל זר הירושלמים פגעו בינגו. למישהו יש ספק בכלל שהם חייבים להמשיך?
בנוסף אליהם, אבוקסיס את אברמוב חייבים לנסות ולהשאיר את מרבית הסגל הישראלי בבירה. אוראל דגני, אבישי כהן, תמיר עדי, אורי דהן, בר כהן, עדי יונה, לי-און מזרחי, אופיר קריאף, דן עזריה וכמובן ירדן שועה. אם רובם יישארו, בנוסף לזרים, חיזוק של 2-3 שחקנים משמעותיים בעמדות מפתח יעשה את העבודה.
הקבוצה תצא למחנה אימונים מסודר, אבוקסיס ינחיל ויתרגל את השיטה, תיווצר כימיה בין השחקנים ולצד האוהדים שמסתערים על המנויים לעונה הבאה וידחפו את הקבוצה במגרשים, בית”ר ירושלים יכולה לדבר חזק בצמרת ואולי אפילו להעפיל לשלב בתים אירופי בפעם הראשונה בתולדותיה. נקודה נוספת וחשובה בה על אברמוב לטפל היא מחלקת הנוער שקרסה מאז שנות גאידמק.
בזמנו קבוצת הנוער זכתה באליפות תחת גיא עזורי וייצרה כישרונות כמו עמית בן שושן, אבירם ברוכיאן, חן עזריאל, אבי ריקן ועוד. לעומת זאת, העונה היא נשרה לליגת המשנה, תוצאה של הזנחה של המחלקה בשנים שבין גאידמק לאברמוב. זה הבסיס, משם הכל מתחיל ואם הבעלים הנוכחי של הירושלמים יטפל במחלקה בצורה יסודית כמו שטיפל העונה בקבוצה הבוגרת, העתיד יהיה ורוד.
הכתוב הינו טור דעה.