לפני כשבוע וחצי, באותה שבת ארורה בשביעי לאוקטובר, חג שמחת תורה הפך ליום אבל בעקבות הטבח הנוראי שביצע ארגון הטרור חמאס בעוטף עזה. האסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה טלטל את המדינה ואת העולם כולו, ואין אדם אחד במדינת ישראל שנשאר אותו אדם כפי שהיה לפני אותו יום שחור. הלם גדול הכה באזרחים ואף אחד לא נשאר אדיש. העם שהיה די מפולג התאחד ברגע כנגד האויב האכזר וכל אחד מנסה לתרום במסגרת החלקה הפרטית שלו, במה שהוא יכול לעשות לטובת האחר.
אנשים הגנו אחד על השני בסיפורי גבורה מצמררים, צה”ל וכוחות הביטחון נלחמו בגבורה והקריבו מעצמם, מאות אלפי חיילים גויסו למילואים, כולל אנשים רבים שחזרו מחו”ל ואפילו מירח דבש כי נקראו לדגל, ומי שלא גויס למילואים מצא דרכים אחרות לתרום בהן בעורף. התנדבויות, תרומות למען החיילים, הפצועים ומפוני העוטף, כולנו כאגרוף אחד, כולנו עם אחד. הסלבס יצאו במסע הסברה ברשתות החברתיות, הזמרים הלכו לשמח חיילים ופצועים וכל אחד, לא משנה כמה הוא עשיר או מפורסם, נכנס מתחת לאלונקה.
אפילו בני גנץ וחבריו מהמחנה הממלכתי נכנסו תוך ימים ספורים לממשלת אחדות כדי לעזור לבנימין נתניהו ויואב גלנט בקבינט ניהול המלחמה, כאשר כולם חוזרים על סיסמא אחת חדה וברורה – רק ביחד ננצח. בימים אלו הכדורגל, שהוא חלק גדול מחיינו בחיי היום יום, מתגמד. הרי למי בכלל אכפת מספורט בימים בהם אנשים נרצחים ונחטפים בכזו אכזריות במדינה שלנו? למרות זאת, יש רבים שמוצאים במשחק האהוב עלינו כל כך מקום מפלט ונחמה בזמן הכל כך קשה הזה של המדינה.
משחקיה של נבחרת ישראל שהיו אמורים להתקיים השבוע מול שווייץ וקוסובו נדחו, ובינתיים התוצאות במשחקים המקבילים בבית שיחקו לטובתנו, והפרחים לבלארוס שגירדה תוצאות תיקו מפתיעות מרומניה ושווייץ, היריבות שלנו במאבק על העלייה ליורו. הכחולים-לבנים צפויים לשחק בחודש הבא שלושה משחקים – שני משחקי בית גורליים מול שווייץ ורומניה, ולאחר מכן משחק חוץ מול אנדורה. המועד החדש של המשחק מול קוסובו עדיין לא עודכן, אך ככל הנראה יהיה בדצמבר.
החבורה של אלון חזן תלויה בעצמה, אך המצב לא אופטימלי. סביר להניח שהשקט לא יחזור עד החודש הבא, וככל הנראה הנבחרת תיאלץ לארח מחוץ לישראל ואולי גם ללא קהל. מנור סולומון וליאל עבדה פצועים, ועומר אצילי לא מגיע לנבחרת מסיבותיו, כאשר שחקני הליגה המקומית לא משחקים בצורה סדירה בשל המצב וזה עוד חיסרון לנבחרת. חוסר המחץ בחלק ההתקפי והחוסר בסקורר אמיתי צעק כבר במשחקים הקודמים, ויש איש אחד שיכול להציל את המצב ושמו ערן זהבי.
אין חובב ספורט בישראל שלא מכיר את הסיפור ולא יודע את הסיבה בעקבותיה מלך השערים של נבחרת ישראל בכל הזמנים לא מתייצב למשחקיה. הסטנדרטים שלו מבחינת ההכנה למשחקים גבוהים וללא לינה בחדר לבד לילה לפני המשחק הוא לא מוכן לעלות למגרש. זה מקובל, זה מובן, אך הפעם, מדובר במקרה מיוחד, לנבחרת יש הזדמנות פז לעלות לראשונה בהיסטוריה ליורו, ואם זה יקרה בעיצומה של התקופה הכל כך קשה הזו שעוברת על המדינה, זה יהיה גדול ועוצמתי יותר מכל הישג ספורטיבי שהיה כאן מאז ומעולם.
אנשים ייצאו לרחובות, יחוו אושר אמיתי ונחמה אחרי כל הרגעים הנוראיים שחווינו בשבוע וחצי האחרונים. רק תדמיינו עשרות אלפי אוהדים ישראלים צורחים את ‘התקווה’ באצטדיון הלאומי בברלין או באליאנץ ארנה במינכן בקיץ הקרוב. אנחנו צמאים לאושר, צמאים להצלחה, ומגיע לנו יותר מכולם לחוות את זה. מכאן אני קורא לערן זהבי – תצא גדול, תודיע שאתה מגיע לנבחרת למשחקים המכריעים של החודש הבא.
אני יודע שאתה פטריוט גדול, הוכחת זאת בשבוע וחצי האחרונים עם הסברה נהדרת ברשתות ועם מעשי חסד מרגשים לטובת ילדי העוטף והפצועים. אני מבקש ממך בשם כל אוהדי הכדורגל בישראל – בוא ותעלה אותנו ליורו. כמו שהלוחמים יוצאים לקרב ושכל אחד מקריב מעצמו עבור הדגל ועבור המדינה, כך גם אתה יכול לנשוך שפתיים, לישון עם עוד חבר מהנבחרת, לעלות על הדשא ולעשות את מה שאתה יודע לעשות הכי טוב – להופיע ברגע האמת, במאני טיים, לכבוש ולנצח.
כמו שנשיא ארה”ב ג’ו ביידן אמר בנאום חוצב הלהבות שלו: “הנשק הכי גדול של הישראלים הוא שאין להם מקום אחר ללכת אליו”. אין לנו מקום אחר, אין לנו מדינה אחרת, וגם לך ערן, אז קדימה, תצא גדול ושים את ישראל על המפה. זו ההזדמנות האחרונה שלך בקריירה להשיג הישג חסר תקדים עבור המדינה שלך, ולגרום לכל כך הרבה ישראלים אושר אמיתי, תעשה זאת. עם ישראל חי!