המון ויכוחים היו סביב השאלה האם כדאי להחזיר את הכדורגל הישראלי לפעולה, והאמת, שאחרי אתמול (שבת), אולי היה עדיף שלא יחזירו אותו. אוהדי מכבי חיפה, הפועל פתח תקווה וכלל חובבי הכדורגל ישבו מול הטלוויזיה במוצאי שבת במטרה להתנתק לשעתיים מהחדשות וליהנות מקצת אסקפיזם דרך הדבר שכולנו כל כך אוהבים, כדורגל ישראלי.
אולם, עוד לפני שריקת הפתיחה, קרה מקרה מביש, שאין ישראלי שצפה בו, בין אם הוא מכור לכדורגל או מתעניין יותר בשחמט או בלט, ולא הזדעזע. בזמן טקס למען שחרור החטופים מהשבי בעזה – חלק גדול מהם זה נשים, ילדים קטנים וקשישים, שנחטפו על ידי ארגון טרור אכזרי על לא עוול בכפיהם באותו טבח ארור בשביעי לאוקטובר, שחקניה הזרים של מכבי חיפה סירבו להחזיק את השלט בו נכתב באנגלית: “החזירו אותם הביתה”.
בחודש וחצי האחרונים, מאז אותה השבת השחורה, רבים מאוהדי הכדורגל בישראל התאכזבו לראות את חוסר הגינוי, את הצביעות ואת השליטה של הכסף הערבי באופ”א, פיפ”א, בפרמייר ליג ובמועדונים הגדולים שהם כל כך אוהבים. זו גם הייתה אחת המטרות של החזרת הליגה המקומית לפעילות למרות שלל הקשיים והמגבלות – להעניק קצת אסקפיזם כחול-לבן, משלנו, ולכבד את זכר הנרצחים, את הפצועים, החטופים ואת החיילים וכוחות הביטחון.
אלא שבפועל, קיבלנו את ההפך הגמור. במגרש הביתי שלנו, במשחק הפתיחה של הליגה שלנו, שחקני האלופה המכהנת של הליגה, שגם מייצגים אותנו באירופה, ‘ירקו’ לנו בפנים. אני פונה מכאן לדניאל סונדגרן (שבחר להתנהג בצורה כזו מבזה למרות שהוא אזרח ישראלי), פייר קורנו, פרנזי פיירו, עבדולאי סק וצ’ירון שרי (קפטן הירוקים ואהוב הקהל) ואומר בבירור – אתם צריכים להתבייש!
הדבר המאכזב ביותר, מעבר להתנהגות השחקנים, הוא ההתנהלות של אחד מהמועדונים הגדולים ביותר בארץ, שעשה המון מאז תחילת המלחמה למען העלאת המודעות להחזרת החטופים, להנצחת זכר הנרצחים ולהעלאת המורל של החיילים ושל הפצועים. על זה מגיע למכבי חיפה כל הכבוד, אבל עם ההתנהלות של המועדון ביממה האחרונה, כל זה יורד לטמיון, ורק הוא יכול לבוא לעצמו בטענות על הפגיעה בתדמיתו.
יממה לאחר המקרה, יעקב שחר, אחד האנשים המוערכים ביותר בכדורגל שלנו, עדיין שותק, כמו השחקנים שהיו מעורבים במעשה המביש, למעט פרנזי פיירו ופייר קורנו שהתנצלו דרך חשבון האינסטגרם שלהם. התגובה הרשמית היחידה הגיעה דרך דובר המועדון, ובה טענה מגוחכת כי השחקנים לא היו מודעים למשמעות השלט, שכזכור היה כתוב באנגלית ומונף כבר מעל חודש בהפגנות ברחבי העולם. גם מסאי דגו ושון גולדברג מיהרו להגן על הזרים לאחר המשחק אמש.
שחר ומכבי חיפה מיהרו להראות לדיא סבע את הדרך החוצה, וזאת לאחר שאשתו פרסמה פוסט בו גינתה מוות של ילדים חפים מפשע משני הצדדים, כאשר מיד לאחר מכן הוא התנצל בשמה, הבהיר את כוונותיה וגינה את מתקפת הטרור האכזרית של החמאס. אז למה במקרה של הזרים יש עדיין שתיקה רועמת? כי זה יותר נוח מבחינה מקצועית?
אני טוען כי הפוסט של אשתו של סבע הגיע לירוקים מהשמיים, המצב הזה התאים להם ממש כמו כפפה ליד. העזיבות של ברק בכר ועומר אצילי הקיץ הכניסו את המועדון ללחץ ובחיפה מיהרו להחתים את סבע על חוזה עתק, דבר שהתברר כשגוי בדיעבד, בטח כשהוא משחק באותה העמדה של צ’ירון שרי וליאור רפאלוב. מסאי דגו ניסה לשחק עמו בכנף ימין ובעמדת החלוץ, שם הוא לא הרשים, ובמשחקים האחרונים הוא נדחק לספסל.
לאור כל אלו, ולאור פריחתו של ענאן חלאילי, לדעתי בחיפה הבינו שעשו טעות עם החוזה של סבע ומצאו תירוץ כדי להשתחרר ממנו. ובוודאי שהיחס העוין שהיה מקבל מחלק נכבד של האוהדים בסמי עופר (כאשר הקהל יחזור) לא הוסיף לירוקים רצון להשאירו בכרמל. בחיים הגלגל מסתובב, והמקרה עם הזרים במשחק מול הפועל פ”ת הגיע לסבע מהשמיים, כי הוא חשף את הצביעות של מכבי חיפה במיטבה.
אם שחר רוצה להציל את הכבוד שלו ושל המועדון, בשלב הראשוני, אזרחותו הישראלית של סונדגרן חייבת להישלל, ואני מברך את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר על כך שהעלה את הנושא לסדר היום ולא היסס לפעול בנושא מיידית. גם סרט הקפטן של שרי חייב להישלל ממנו, כאשר כל זר שלא יתנצל פומבית כפי שעשו פיירו וקורנו ולא יחזיק את השלט במשחק הבא – צריך להימכר או להיחתך מיידית.
אם הם יכולים לחיות ולהתפרנס פה, הם גם יכולים לכבד את המדינה בה הם נמצאים ואת האוהדים של הקבוצה שלהם, שנותנים להם כל כך הרבה אהבה וחלקם נרצחו, נפצעו, נחטפו לעזה או נמצאים בשדה הקרב כדי להגן על המדינה. הם צריכים ללמוד דבר או שניים מעלי מוחמד, שהחזיק את השלט וכיבד את מדינת ישראל ואת החטופים כמו שצריך. כמו שכולנו אומרים בימים קשים אלו, הכדורגל הוא שולי, המדינה שלנו מעל הכל.